בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | דור שלם דורש ריטלין

"טקס נבחרי הילדים", ערוץ הילדים, 19:00

תגובות

ילדים זה מגזר שאמור לשמוע טוב, אין סיבה שלא. לכן אני לא מבין למה בטקס נבחרי הילדים של ערוץ הילדים התעקשו כל המנחים, המגישים ומקבלי הפרסים לצרוח את הטקסטים שלהם. גם הילדים בקהל לא הקלו עליהם וצווחו בכל רגע נתון. ג'סטין ביבר, טל מוסרי, החשב הכללי שוקי אורן, לא משנה מי מוזכר על הבמה, הילדים שואגים ובתגובה המנחים מגבירים את קולם עוד יותר. מה שקיבלנו זה מרוץ חימוש שהלך והסלים לכדי מלחמת גוג ומגוג דציבלית. הורים רבים מודאגים מהתכנים שילדיהם צורכים בתוכניות, אתרים ומשחקי מחשב. אני במקומם לא הייתי מוטרד. מבט אחד באליל הבנות יון תומרקין (שקטף שני פרסים אמש) ואני מבין שלא זה הג'יימס דין שיגדל דור של מורדי נעורים. מהבמה הצטייר תומרקין כילד מנומס, רך פנים ואופי שגם אם יש לו עמדות מעניינות בנושאים חשובים, אין בו שום דחיפות לשתף בהן את מעריציו. נדמה לי שלאביו יש יותר חוצפה בציפורן רגל מעוקלת אחת מאשר ליון בכל גופו. אולי זה מרד הנעורים שלו. לעומת זאת הבעיה שכן צריכה להטריד את מנוחת ההורים היא בעיית הרעש. צומח לנו מתחת לאף דור צעיר עם עור תוף מנוקב, קשישים בני 11. לא פלא שישראל היא מעצמה בתחום התרגום לחירשים.

טקסטים חלשים לא עוברים טוב בצעקות. גם לו היה מתנהל הטקס על סקאלת דציבלים שפויה, הייתי מעדיף קטעי קישור מהודקים יותר ומביכים פחות אבל כשמדובר בצרחות אז בכלל מוטב להקפיד. אל הפודיום עלו צמדי מגישים כדי להעניק את הפרס בקטגוריות השונות. ליטל ואלכס מ"היפה והחנון", גלית גיאת וגדי רבינוביץ' מ"שמש", תומר אופנר ועמית פרקש מאיפשהו, כולם דיקלמו את הסמול טוק הגמלוני ביותר שנכתב בשפה העברית. לא הבנתי לאן זה הולך, קיוויתי שיש איזה פאנץ' מפתיע בסוף אבל לא. כל קטעי הקישור הסתיימו בחיוך נבוך של המגישים ומבט שאומר "אני מקווה שהמונית שלי מחכה, גם ככה משלמים פה שוטף + 60". ואם הטקסט לא היה מסורבל מספיק, הזוכים בפרס ירדו אל הבמה מהשמים באמצעות מנוף שריחף מעל הקהל הצווח. נשמע כמו גימיק חמוד, נכון? עכשיו דמיינו שהמנוף זז בקצב של כיסא גלגלים מעופף ושלוקח לו מעל 20 שניות להגיע מקצה האולם עד לבמה בזמן שיושב עליו אלירז שדה. אם אי פעם היה רגע מביך ומגושם בתולדות הטלוויזיה, זהו הרגע. ולאלירז שדה יש תוכנית יומית העוסקת במגושמות ומבוכה.

רבים מהזוכים שעלו לבמה הודו בנאום הזכייה ל-ADD. לא הבנתי אם מדובר בסוכנות השחקנים שלהם או בהפרעת הריכוז והקשב שהביאה אותם עד הלום. נדמה שבלעדיה הטקס הזה היה נראה אחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו