בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טליה ששון | אין לו הגנה מן הצדק

תגובות

הרכב בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע, שבפרשת משה קצב חצתה התקשורת את כל הקווים, ומחול השדים סביב האיש היה יכול להעמיד לו לכאורה טענת הגנה מן הצדק, לולא היה הוא עצמו שותף פעיל באותה עיסה תקשורתית.

בית המשפט נדרש להסבר זה לנוכח טענות קצב, כי התקשורת שפטה אותו עוד בטרם משפט; כי בית המשפט אינו מנותק מעמו ועלול להרשיעו עקב הרוח הציבורית העכורה נגדו, המלווה בתופי ארגוני הנשים שהידהדו היטב באולם בית המשפט.

עמדה זו של בית המשפט ראויה להיבחן היטב. תשובת השופטים, כי קצב עצמו השתמש בתקשורת לתקיפת המתלוננות ואחרים, היא תשובה המעוררת שאלות. ההיגיון שבתשובה זו עלול להצמיח קושי במקרה של האנס הסדרתי הבא - אם הוא איש ציבור - היכול, לכאורה, לתכנן את צעדיו בדרך שונה.

אם יתברר כי מעשיו הנקלים התגלו - הוא ישמור על פרופיל תקשורתי נמוך, ובבוא היום, בבית המשפט, יזיל דמעות תנין על גורלו המר ומשפט התקשורת הרעה, ואז, אולי, יועילו לו דמעותיו לפתוח את שערי המשפט בלא בירור, וזיכוי על הסף מטעם הצדק בכיסו.

אדם המעמיד את עצמו למשרה ציבורית, ודאי מהמעלה הראשונה כמו שר ונשיא המדינה, כדאי כי יפשפש במעשיו היטב בטרם בחירה למשרה הרמה. הוא, שלא כמו הציבור - יודע היטב מה עשה ומה פעל. שחיתותו, תאוותיו הרעות ומימושן על חשבון צריבת נפש של קורבנותיו ידועה לו טוב יותר מלכל אדם אחר. ואם מלאו לבו להציג את עצמו ברבים כטלית שכולה תכלת, כמי שאין בו רבב, הרי קיבל עליו סיכון מרצונו. סיכון שיבוא יום, ואם ייחשף, הציבור בעזרת התקשורת יעמיד אותו בשער בת רבים ויטיח בו את קלונו.

אין לו לאותו אדם טענת הגנה מן הצדק. כי הצדק ממנו והלאה. הצגת קלונו ברבים היא המעט שהוא ראוי לו; כי פגע פגיעה אנושה בציבור כולו משהעז להעמיד את עצמו לבחירה למשרה ציבורית כה רמה, ותחת סמל המדינה בבית הנשיא ליטף את רגלה, שלא לרצונה, נשק לצווארה וניסה להצמיד את גופו לגופה. וכאשר עשה כן כבר היו בעברו שני מעשי אינוס כלפי מזכירתו בעת שכיהן כשר בישראל.

אכן, חשדות בפלילים נגד איש ציבור מובילים לא פעם להעמדת החשוד לדין הציבור בכיכר העיר, לפעמים עוד בטרם התברר אם יש דברים בגו, וכל המעורבים משתמשים בתקשורת, כל אחד לתועלתו.

חוסר הריסון של התקשורת ראוי לגינוי, אך החשיפה התקשורתית מובילה, מן הצד האחר, גם ליתר שקיפות של החשוד, המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. ההשקפה ולפיה חשוד שהוא איש ציבור יכול להשתמש במיקוד התקשורתי הבלתי ראוי בו כדי לקנות לעצמו חסינות מפני העמדה לדין תחת טענת ההגנה מן הצדק, היא קיצונית. לדעתי, בדרך כלל אין היא ראויה מבחינה עקרונית בשיטת משפט של שופטים מקצועיים.

ההנחה הראויה היא, ששופטים יידעו להתעלם מהשפעות חיצוניות בשעה שיבחנו את מסכת הראיות שתוצג להם, ויבחנו אותה בלבד. לכן אין צורך להראות, שהנאשם עצמו היה שותף ל"חגיגת התקשורת" בעניינו. שהרי ממילא מי שמניח שהתקשורת השפיעה על שופטי הנאשם לא ישנה את דעתו, בין שהנאשם עצמו היה שותף לשימוש בה ובין שלא.

בנסיבות כאלה ההחלטה לסגור את דלתות בית המשפט כמו במקרה של קצב היתה ראויה. ניטרול ההשפעה הציבורית שהושג בסגירת הדלתיים בעת המשפט הביא לשקט תקשורתי במהלכו, והעצים את תחושת הצדק בסופו של יום, גם במחיר פגיעה בעקרון פומביות הדיון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו