בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נעם בן זאב | היום תזמורת, מחר מדינה

תגובות

במאי 2004 הושלך הס באודיטוריום הקטן והישן של בית הספר "חברים" באל-בירה. דניאל ברנבוים, מבכירי המנצחים של דורו, עמד להניף את השרביט על תזמורת שזה עתה נולדה, תזמורת נוער פלסטינית. לפני האקורד הסימפוני הראשון, היתה באוויר תחושה של אירוע היסטורי; ובאותו רגע עלה בזיכרון רגע מכונן דומה.

כ-70 שנה קודם, ב-1936 בתל אביב, קהילה נידחת אחרת, המצויה בעיצומו של תהליך הגדרה עצמית לאומית וחתירה לעצמאות, תלתה עיניים במנצח הגדול של תקופתה, ארתורו טוסקניני, שהניף את שרביטו על תזמורת בהופעת הבכורה שלה: "התזמורת הסימפונית הפלשתינאית/ארצישראלית" - לימים התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

אז כמו עתה, בתל אביב כמו באל-בירה, לתזמורת היתה משמעות שהעפילה מעבר ליצירה המוסיקלית: הקונצרט שלה היה כהכרזת עצמאות תרבותית-אמנותית-מוסיקלית. עצמאות שלפני העצמאות.

"היום תזמורת - מחר מדינה": תחת ההכרזה הזאת, שהדגישה באופן קונקרטי את הקשר בין המוסיקה של עם לעצמאות שלו, נערך עתה - שש שנים אחרי אותו אקורד מוסיקלי-לאומי חלוצי של תזמורת הנוער - קונצרט של תזמורת בוגרת. באולם קונצרטים חדיש ומשוכלל, "היכל התרבות" שמו, ניגנה בסוף השבוע האחרון ברמאללה "התזמורת הלאומית הפלסטינית" בקונצרט הבכורה שלה, ברמה מוסיקלית גבוהה.

מהדרך הארוכה שעשתה המוסיקה בשש השנים האלה (ואף קודם, עם עליית מוסדות חינוך למוסיקה, אנסמבלים, פסטיבלים ועוד) בתרבות הפלסטינית; מההתפתחות המוסיקלית המטאורית הן בשטחים הכבושים והן בתוך ישראל - אפשר להעז ולהסיק על תהליכים עמוקים, פוליטיים וחברתיים, שהמוסיקה רק משקפת אותם.

כך היה גם באירופה במאה ה-19, שם היתה זיקה מובהקת בין המוסיקה לרוחות הלאומיות שנשבו. העממים, שלחמו כדי להשתחרר מעול האימפריות, נאבקו באותה מידה כדי להגדיר גם את המוסיקה שלהם, כך שלא תציית למוסכמות המיינסטרים הקלסי-רומנטי הגרמני. ביצירה שכללה התזמורת הפלסטינית בתוכניתה, מאת המלחין הפלסטיני בן זמננו סלוודור ארניטה, לשעבר נגן העוגב של כנסיית הקבר בירושלים - מהדהדות יצירות של דבוז'ק הצ'כי, סיבליוס הפיני, אלבניס הספרדי; ואף יותר מכך: של אוריה בוסקוביץ ועדן פרטוש בארץ ישראל שלפני הכרזת העצמאות.

כל-כולה הדגישה התזמורת בצלילים את המוטו "היום תזמורת - מחר מדינה"; וכך גם הסולנים והנגנים, ששמותיהם הופיעו בטבעיות בתוכנייה: נבי בולוס בכינור ראשון וג'נה ברגותי בשני, נאסים אל-אטרש בצ'לו ומוחמד ניג'ם בקלרינט ראשון, איאד חאפז, חיסאב חאלד וסמיר קאסיס בפגוט, קרן יער וחצוצרה; והסולנית: מריאם תמארי, ששרה מוצרט בווירטואוזיות ובמוסיקליות צלולה.

וכאילו כדי להדגיש עוד את הכמיהה הלאומית, הופיעה התזמורת הזאת גם בחיפה: אירוע כמו זה שהיה ביום ראשון לפני שלושה ימים לא זכור למנהלי מרכז קריגר החיפאי וסדרניו, עת תזמורת סימפונית אמיתית, בוגרת, על נגניה הפלסטינים, שבאו מהשטחים ומהגולה ואפילו מסוריה, מצהירה בהופעתה בתוך ישראל על מחיקת החומות והגבולות. כמו בהיסטוריה, כך גם היום: המוסיקה מקדימה את זמנה. צריך רק להטות אוזן למה שהיא מנבאה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו