בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרוד אטקס | אתרי הרס עולמי

הזירה

תגובות

זה לא כבר פורסמה ב"הארץ" ידיעה על יוזמה שמאחוריה עומדים כמה מתכננים: הם מבקשים להכריז על שטחי הטרסות שממערב ומדרום מערב לירושלים, כאתר מורשת תרבות עולמית ("הוכנה הצעה להכרזת הטרסות בהרי יהודה כאתר מורשת עולמי לשימור", מאת צפריר רינת, 8.10). מדובר, כך מנומקת היוזמה, "בתצורת נוף ייחודית שמתקיימת זה כ-3,000 שנה, שעוצבה על ידי דורות של חקלאים בני עמים ודתות שונים". אם תתקבל היוזמה, יצורפו אזורי הטרסות לשמונה אתרים נוספים - המצויים בשטחה הריבוני של ישראל - שהוכרו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת תרבות עולמית.

ואכן, ספק אם יש אלמנט נופי נוסף מעשה ידי אדם, שתרם תרומה כה גורפת לעיצוב נופה ההררי של הארץ בכלל ושל הגדה המערבית בפרט. המתכננים העומדים מאחורי היוזמה אומרים, כי לדידם העניין עומד "מעל סוגיות פוליטיות", וכי בכוונתם לקדם את ההכרה בשטחים משני עברי הקו הירוק, בתקווה שהרשות הפלסטינית תשתף פעולה עם המהלך.

לכאורה, מדובר ב"יוזמה ירוקה" נוספת שיש לברך עליה. אלא שמאחורי המלל הנאצל והכוונות הטובות של בעלי היוזמה - מסתתרת מציאות מכוערת. בפועל, מחוללת ישראל תהליך של הרס שיטתי באזורי חקלאות הררית נרחבים, הפזורים לאורך כל הרצועה ההררית מג'נין בצפון ועד חברון ויאטה בדרום. ברוב המקרים לא מדובר בהרס מקרי או בהזנחה מתמשכת, אם כי גם אלו קיימים, אלא בהרס ממוסד שמאחוריו עומדת נכונות להכפיף כל ערך נופי ואסתטי (שלא לדבר על מוסרי), לטובת המטרה העליונה של "ייהוד הגדה המערבית".

די בנסיעה של רבע שעה ממרכז ירושלים כדי לראות את הפיאסקו הנופי המתרחש בשיפוליו הצפוניים והדרומיים של הכפר וואלג'ה, שבסמוך לו, על מה שהיה פעם אזור טרסות מעובד, נבנית שכונת קוטג'ים מפוארת בהתנחלות הר גילה. במקביל, הולכת וסוגרת על הכפר מסביב חומת בטון אימתנית החותכת את הנוף, שהיא חלק מהפרויקט הגדול של מכשול ההפרדה. מהלך דומה מתרחש בעשורים האחרונים במאות נקודות נוספות ברחבי הגדה. ספק אם יש ולו התנחלות אחת הממוקמת באזורים הנושבים של הגדה, שאין בה או בסביבתה המיידית שרידי טרסות ולפעמים מטעים ממש, המעידים על חקלאות ענפה שהתקיימה במשך מאות ואלפי שנים באזור, עד לעשורים האחרונים.

יש לומר את הדברים בכנות: תהליך זה של הרס נופיה ההיסטוריים של הגדה המערבית, הוא חסר תקדים בהיסטוריה של הארץ הן מבחינת היקפיו והן מבחינת דחיסות הזמן שבו הוא מתרחש. הוא פונקציה של כמה גורמים עיקריים: א. גידול משמעותי במספרם הכולל של האנשים החיים במרחב שבין הירדן לים. ב. טכנולוגיות שלא היו קיימות בעידן הפרה-מודרני. ג. בצע כסף של גורמים הגורפים רווחים מהמשך קידום מפעל ההתנחלויות. ד. ומעל לכל אלה - תאווה חסרת מעצורים לקרקע ולכוח, שהיא עקרון-העל המנחה את הגורמים הישראליים, האמונים על מערכות הקצאת הקרקע, התכנון והבנייה בגדה המערבית.

המתנחלים, בחסות גופים ממלכתיים וציבוריים שונים כגון משרד התיירות והחטיבה להתיישבות, מציגים בקדמת חלון הראווה של מפעל ההתנחלויות תמונות נוף "טוסקני" של כרמי יין וזיתים מוריקים במטרה למצב את עצמם כחלוצי התיירות החקלאית. ואולם, אין צורך ביותר מגירוד קל של הפאטינה הדקיקה המורכבת על הנוף, כדי להיווכח כי ברוב המקרים מדובר בגידולים שניטעו על קרקעות שעד לפני כעשור לכל היותר עובדו על ידי פלסטינים, שנושלו מהן בחסות הצבא ומיליציות המתנחלים הזוכות לחופש פעולה כמעט מוחלט בשטח.

בעוד הצבא עצמו מסייע בגירוש פלסטינים מאזורים שסומנו על ידי המתנחלים כ"שלהם", פקחיו החרוצים של המינהל האזרחי עוסקים באופן כפייתי בהכרזה על שטחים עצומים בגדה כ"אדמות מדינה". מאחורי ההכרזות הללו, עומדת מטרה מכוערת אחת ויחידה - להביא לצמצום מרחב המחיה והתנועה הפלסטיני.

כך, בעוד שמתכננים ישראלים מנסים לקדם הכרה בינלאומית בנופי חקלאות ההר כנכס צאן ברזל של התרבות האנושית כולה, שלוחיה הרשמיים והחצי רשמיים של מדינת ישראל ממשיכים בהרס שרידיה של אותה תרבות חומרית, שמשמריה לאורך הדורות היו, למרבה האירוניה, דווקא הפלסטינים.



התנחלות קדר בהרי יהודה. הרס הנופים של הגדה הוא חסר תקדים בהיסטוריה של הארץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו