בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבירמה גולן | אשמת ברק

תגובות

לקח לאמריקאים קצת זמן, אבל בסוף הם הבינו שאהוד ברק מתעתע בהם. יכלו לשאול אותנו. מרגע שהתברר שהעבודה המדולדלת משמשת לו קרש קפיצה, והופ - הוא וחבורת המתחסדים שלו יושבים בממשלה, ידענו שאלף כבאים לא יזיזו אותו משם.

מה שהבין הממשל האמריקאי חשוב, אבל חשוב ממנו האסון שברק המיט על ישראל. כי מרגע שוויתר על יצירת אופוזיציה ושיקום השמאל והצטרף לממשלת ימין קיצונית, הוא סיפק הלבנה ללא תנאי להסתה של אביגדור ליברמן, לגזענות של אלי ישי ולסרבנות השלום של בנימין נתניהו והשביעייה.

בשבוע שעבר התעלה על עצמו. "גל מסוכן של הסתה גזענית", אמר (באיחור) על מכתב הרבנים, כסוציולוג המשקיף מהצד. אלא שהשקפת עולמם של שמואל אליהו, יצחק שפירא (המחלק עתה בצה"ל קונטרסי הסתה הקוראים ללוחמים לא לחוס על אויביהם) ואחרים איננה חידוש. החידוש הוא בגיבוי שנותנת ממשלת נתניהו-ליברמן-ברק להם, לפשקוויליהם ולמעלליהם.

מה בעצם ההבדל בין מכתבי הרבנים לבין ההתבטאויות בממשלה? הבולטים במיוחד הם, אמנם, ליברמן וישי, אבל נתניהו, בנאום ההסתה נגד הפליטים, לא פיגר אחריהם, וכמוהו גם יעקב נאמן, הגורר את דיכוי האזרח (ובעיקר האזרחית) בידי הממסד האורתודוקסי לשפל חסר תקדים ומשקיע מאמץ אדיר בהרס מערכת המשפט. וכך אחרים, איש-איש בתחומו.

ברק לא יכול לטעון שהוא אינו רואה את ההידרדרות הזאת. את הצטרפותו לממשלה תירץ בכך שימתן אותה, אבל שיתוף הפעולה הנלהב שלו רק מסייע לה להסלים תהליך הרסני, היוצר מציאות שקשה מאוד יהיה לשנותה. ספק אם בשנים הקרובות יצמח כאן מנהיג שיוכל לעשות זאת. במיוחד לנוכח השממה האידיאולוגית, ובצל כנסת המאבדת את מוסריותה.

למציאות הזאת יש שם ידוע, אך סביבו מתרחש ויכוח מילולי כאילו הוא, ולא מהותו, העיקר. איך אתה משווה?! זועקים כלפי כל מי שמעז לתאר את המתרחש כאן כפשיזציה; שנאת הערבים והמהגרים נובעת מחרדה קיומית, ואנחנו לא כמו הגרמנים, האיטלקים, הדרום אפריקאים, האיראנים, החונטה היוונית.

אז בלי השוואות, די במציאות, ומכיוון שזו קשה לעיכול, החוגים הנחשבים ליברליים ממציאים לה גלולות המתקה. למשל - האמונה ששורש הבעיה הוא ליברמן, ובהיעלמו תיעלם גם הבעיה. זוהי מחשבה מופרכת. ליברמן הוא אולי הראשון שצבר עוצמה בעזרת סיסמאות שהיו פעם טאבו, אבל הוא לא היה מצליח בכך אלמלא היתה השעה כשרה.

ממשלות הימין החלישו בהתמדה את המרקם החברתי ואת מעמד האזרח. התפרקות המערכות, שבלטה במיוחד במלחמת לבנון השנייה ובשריפה בכרמל אך באה לידי ביטוי מדי יום ביומו בחינוך, בבריאות וברווחה (המשגשגים בהתנחלויות ומתפוררים בתחומי הקו הירוק), יצרה כאוס נוח למניפולציה. מנגד, מעודדים המבוי המדיני הסתום, התמשכותו הבלתי מופרעת של הכיבוש והפריחה הכלכלית זחיחות הרת אסון: איזו צמיחה מפוארת! וכמה גז טבעי בים! מי צריך שלום! למי אכפת העולם?

התרכובת הזאת, שנמהלו בה חולשה קורבנית מבוהלת עם מגלומניה שחצנית, וששרידי הסולידריות האנושית שלה התחלפו בגזענות בדלנית, אולי לא זהה לתופעות היסטוריות אחרות, אבל עשויה מהחומרים ה"נכונים". לרשת הועלה באחרונה תרגום מעולה למאמרו של איש מדע המדינה האמריקאי לורנס בריט, המונה 14 מאפייני משטרים פשיסטיים. הקוראים מוזמנים לבחון לפיהם את המציאות בישראל.

זה התהליך, ולא אדם אחד מוביל אותו. גם אם ליברמן יישלח לגלות בסיביר, ממלא מקומו, לא חשוב מאיזו מפלגה, יישא את קולו באותה צווחה צורמת. במציאות כזאת, הצורך באלטרנטיבה שפויה הוא עניין של חיים ומוות. המפתח לאלטרנטיבה היה בידי ברק, אך הוא, שהתחפש לממשיך דרכו של רבין, עבד על כולם. בדעה צלולה הוא סייע לגל העכור ביותר בתולדות המדינה להפוך לשיטפון המסכן את קיומה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו