בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | תם הטקס

טקס הזיכרון לאסון השריפה בכרמל, ערוצים 2 ו-10, 19:00

תגובות

כבוד נשיא המדינה, אדוני ראש הממשלה, יושב ראש הכנסת, יושבת ראש האופוזיציה, נציגי המשפחות השכולות, אנשי הסגל הדיפלומטי, זה היה צפוי. למען האמת זה התבקש. טקס הזיכרון במלאת שלושים לשריפה על הכרמל התנהל בדקות הראשונות באופן כה פומפוזי עד שהוא כמעט התחנן שמישהו יתקע בו סיכה. תחילה דקלם מנחה הערב גלעד עדין את "הרעות". לאחר מכן הוא הזמין לבמה את הרב הראשי של השב"ס לקריאת פסוקי תהלים. עם רדת הרב הדליקו נציגי המשפחות אבוקת זיכרון וחצוצרן בודד תקע את נעימת "יזכור", אשר בסיומה קמנו לדקת דומייה.

בתום הדקה הגיעה אתנחתא מוזיקלית - "אמא אדמה" בביצוע להקת המחוז הצפוני של משטרת ישראל. ואז תפס את מקומו מאחורי הפודיום הנשיא התשיעי שמעון פרס. הנשיא פתח בציטוט מ"כי האדם עץ השדה" והמשיך אל הסנה הבוער דרך אליהו שעלה בסערה השמימה. היה זה נאום עמוס פאתוס וקלישאות אפילו במונחים שמעון פרסיים, המשך לטקס שעבד על פי פרוטוקול עלום שנוסח לפני שישים שנה ומאז לא עודכן במילימטר. חשבתי שאני צופה בטקס פארודי, מערכון שלועג לשגרת השכול הישראלית. לו הייתי בן למשפחה שכולה גם אני הייתי מאבד את העשתונות. נדמה היה שמטרת הטקס אינה להנציח את 44 הנספים אלא את הממלכתיות הישראלית. בסופו של דבר מה שהונצח זה הבזיון הישראלי. מראש הממשלה המכסתח ועד למשפחות שכאבן מובן אך ביטויו מתלהם.

הכתבים שסיקרו את האירוע, יוסי מזרחי מערוץ 2 ושלומי אלדר מערוץ 10, לא נכנעו לממלכתיות. בזמן שראש הממשלה עמד מבויש בין מאבטחיו וגלעד עדין הפציר בקהל להירגע, עטו הכתבים על הנציגים הקולניים של משפחות הנספים וניסו למשוך מהם ראיון. כל זאת בזמן שהנהגת המדינה יושבת מטרים ספורים מהם וממתינה להמשכו התקין של הטקס. הנציג הרשמי היחיד שעלה אל הפודיום כדי להרגיע את הקהל המתקומם היה הרב שלמה עמאר.

במדינה כמו ישראל, הרב הראשי הספרדי הוא הסמכות העליונה. לא ראש הממשלה, לא נשיא המדינה ולא נשיאת בית המשפט העליון שישבה בשורה הראשונה והליטה פניה מבושה. הרב עמאר דיבר בשם שר הפנים כשאמר "אנחנו עוזבים". זה היה די תמוה. מה, הם גרים ביחד? יש פה שר בכיר בממשלה ומנהיג דתי שמדברים בלשון רבים כאילו היו זוג בצימר. רק אותי זה מטריד? לי זה הזכיר את ה"בואי שרה'לה, הולכים" של נתניהו. בוא הביתה אלי, אנחנו לא רצויים פה. האירוע אתמול, שיועד לקיים באופן השגרתי ביותר את רוטינת השכול המקומית, התפוצץ בפרצוף של ראש הממשלה ושל הממלכתיות הישראלית כולה. אנחנו, כצופים, הרווחנו מופע טלוויזיוני מרהיב אבל אחרי שישקע האדרנלין מהאקשן של השידור החי נישאר עדיין תקועים עם המדינה הרעועה הזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו