בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהושע גתי | קצב אנס, לא הנשיא

תגובות

בעקבות התנהגותו הנואלת של משה קצב והרשעתו הפסקנית על ידי בית המשפט בוקעת נעימה חדשה בשיח הציבורי, הקוראת תיגר על עצם קיומו של מוסד הנשיאות. מי צריך דבר כזה, נשיא אנס, זוהי רק הוצאה כספית מיותרת שניתן לתעלה לצרכים חיוביים כמו תמיכה בעניים, טוענים הטוענים. אולם מקור הנעימה אינו בדיון מעמיק במשמעות המוסד ובערכו הסימבולי, אלא בכך שהאנס היה נשיא המדינה.

נוסחה זו בנויה על קומבינציה מילולית: משה קצב האיש, שאנס, כיהן גם בתפקיד נשיא המדינה. ההיקש נעשה, והקומבינציה השתלטה על השיח - נשיא אנס. הקומבינציה המילולית הזאת, נשיא אנס, מצביעה על השימוש הבעייתי שלנו בשפה ועל תלותנו המחשבתית בה. אנו יורים מלים מדי יום ביומו. המלה משתחררת לנו בקלות, הרי לכאורה אין סכנה רבה בשטף המילולי, כי מרוב מלים אולי לא שמים לב למלה זו או אחרת. אבל מתחוור כי זו אשליה שהמלה נמחקת וכמוה כאוויר. למעשה, חורטים אנו את המלה בתודעתנו. מלים מבנות מציאות. למשל, בקשת סליחה ברגע של מתח גורלי עשויה להביא לפיוס ולפתיחת דף חדש ביחסים. בדרום אפריקה, בתקופת המעבר בין שלטון האפרטהייד העריץ לבין השלטון הדמוקרטי, שעדיין נאבק על השתתתו, המלה "אני מבקש סליחה" מצד העושקים בעבר, היתה המלה שפתחה פתח למחילה ושיתוף פעולה. המציאות שלנו מובנית במוחנו ממלים, תהליך המחשבה מורכב ממלים, ומלים אלו מתוות את תפישתנו את העולם המקיף אותנו ואת דרכי התמצאותנו בנתיבותיו המורכבות.

ולכן, האמרה מלים הורגות היא אמיתית, ובפרט כשהמלים מאגדות סטריאוטיפים כמו גזען או אנס. כאשר יוצאים רבנים במנשר המוגדר כגזעני, אז הרבנים כולם הופכים לגזענים, וההכללה מקבעת. במרוצת הזמן המלה מאבדת את משמעותה המילונית, והופכת לחלק מקונטקסט חדש, למלה מאגית: ששינסקי כבר איננו האיש עצמו, אלא סמל וביטוי ללחצים של בעלי הון ולהתקפלות בפני הכל-יכולים. נשיא אנס גם הוא נהפך לסמל, אז בואו נבטל את מוסד הנשיאות. דווקא עיתונאים חייבים להיזהר משנה זהירות במלים שהם טובעים ומקבעים.

ובכן, נשים רבות מזנקות משמחה. "תענוג, אני מקפצת בבית כמו מפגרת", מצטטת מרב מיכאלי את חברותיה, כי הרשיעו את האנס, וכל הנשים באשר הן "ממש מתרגשות". מה יש כאן אם לא הכללה? האם היה זה משפט מחץ למין הגברי האנס? האם הנשים אינן מבינות שהן רק מעצימות בסטריאוטיפ את הבקע בין הגבר לאשה, בהכללת הגברים כאנסים, שרק עתה, תודות לשופט קרא (הוי, הגבר) ושתי חברותיו (מזל, נשים), נתפסו טרם זממם.

לשון ההכללה היא מסוכנת, וזוהי לשון התעמולה, לשון השנאה, שהיא הלשון הדמונית של רטוריקת המשטרים הפשיסטים, שמלבה את אחוות ההמון על ידי ההתססה נגד האחר על בסיס סטריאוטיפים נמוכים שמגבירים את השנאה. הכללה מול פרטנות. דווקא אנחנו, כאן בארץ, חייבים להקפיד על הפרטנות. משה קצב לגופו הואשם באונס, ונמצא חייב על ידי בית המשפט בישראל, זה הכל. לא המין הגברי ולא נשיאים.

פרופ' גתי הוא מחברו של "השיח הישראלי: בין רציונליות לאגרסיביות"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו