בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמוס הראל | מורשת דגן

תגובות

ראש המוסד היוצא, מאיר דגן, סגר ביום חמישי האחרון את הקדנציה הארוכה שלו במסר חד וברור לציבור הישראלי: איום הגרעין האיראני עדיין רחוק מהבשלה. לישראל ולקהילה הבינלאומית יש עוד הרבה מה לעשות כדי לסכלו - ותקיפה צבאית אינה הפתרון הנכון.

אפשר להניח שחברי ההנהגה הישראלית, ובמיוחד ראש הממשלה ושר הביטחון, מכירים היטב את עמדותיו של דגן בעניין. אבל סיום כהונתו איפשר לראשונה, למרות מסך האיפול החלקי שמשמרת עדיין הצנזורה, לעמוד ביתר פירוט על גישתו ביחס לבעיית הגרעין. אולי היה כאן תרגיל עוקף ביבי. בפרסום הדברים רשם דגן אזהרה בטאבו. זו מורשתו, במידה רבה: האזהרה מפני הסיכונים הגדולים הכרוכים במלחמה (כמי שסוחב אתו שתי פציעות קשות מעברו הצבאי, הוא מודע אישית למחירה) וההבנה, כי בטרם יציאה למערכה כזאת, חייבים הקברניטים לנקוט כל אמצעי כדי להסיר את האיום בדרכים אחרות.

לאורך הקדנציה שלו היה דגן כמעט בלתי נגיש לתקשורת. ציבורית, הוא שתק שמונה שנים וארבעה חודשים. נראה שהמשקל העצום של הסוגיה האיראנית, והמשמעות שיכולה להיות להחלטה על תקיפה, הניעו אותו להתגבר על הסתייגותו ארוכת השנים מהעיתונות.

עיון בעיתוני סוף השבוע מלמד על התמצאות מפתיעה בהתבטאויותיו של ראש הארגון החשאי. דגן דיבר "בשיחות סגורות", "בסבב שיחות פרידה", "במסמכים שדלפו לאתר ויקיליקס". הביטויים והאבחנות חוזרים על עצמם. דגן סבור שמלחמה מוצדקת רק כשישראל מותקפת, "או כשהחרב מונחת על הצוואר, ממש חותכת בבשר החי". איראן לא תשיג יכולת גרעינית לפני 2015, בתרחיש מחמיר. גם הנימוקים נגד הפצצה ישראלית ידועים: היא תאחד את העם האיראני סביב המשטר, תסבך קשות את יחסי ישראל וארה"ב ועלולה לעלות במלחמה, שבה יופגז העורף הישראלי באלפי טילים ורקטות מאיראן, מלבנון ומעזה. צה"ל יתקשה מאוד להשיג ניצחון מכריע במלחמה כזאת.

מה מציע דגן, על סמך אותן שיחות שתועדו בוויקיליקס? את תפישת המהלך המשולב, השהיית הפרויקט האיראני במקום מלחמה. דגן מטיף למאמץ עולמי משותף הכולל, לצד החרפת הסנקציות, מניעת רכש חלקים החיוניים לאיראן בעבור התקדמות תוכנית הגרעין, עידוד מתנגדי המשטר וכמובן - לוחמה חשאית. עצם העיכוב המשמעותי במימוש התחזיות על הגעת טהראן ליעדה (המודיעין הישראלי צפה תחילה שלאיראנים תהיה פצצה כבר ב-2007) מעיד, כנראה, שחלק מהדברים הללו כבר נעשו.

גם לאחר פרישתו, תהדהד אזהרת דגן בחדר השביעייה בירושלים ובדיון הציבורי. מי שנחשפו לנימוקיו יתקשו להתעלם מהגיונם, כמו מהטון התקיף שבו נאמרו. נותר כעת לראות אם הרמטכ"ל גבי אשכנזי וראש השב"כ יובל דיסקין, שותפיו של דגן לברית המפוכחת בצמרת האסטרטגית של ישראל, ינקטו מהלך דומה עם פרישתם בפברואר (אשכנזי) ובמאי (דיסקין).

חשובה עוד יותר עמדת יורשיהם. מה יאמרו הרמטכ"ל הבא, יואב גלנט, ראש המוסד החדש תמיר פרדו וי', סגנו הנוכחי של דיסקין ומי שמסתמן כיורשו המיועד? האם ימשיכו את החזית האחידה שיצרו קודמיהם? איזה משקל יהיה לראשים החדשים מול הדרג המדיני? התשובות לשאלות הללו ישפיעו כנראה יותר מכל דבר אחר על המציאות האסטרטגית של ישראל בשנים הבאות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו