בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רונן שובל | שנת הדמוקרטיה

תגובות

בשנה האחרונה התנהל בישראל ויכוח ציבורי נוקב. מצד אחד ניצבו עשרות ארגונים מתוקצבים היטב, המכנים עצמם ארגוני זכויות אדם, ומהצד השני ניצבו כמה גופים, שטענו שהארגונים המדוברים מנצלים באופן ציני את שיח זכויות האדם כמכשיר תעמולתי להכפשת צה"ל ולבידוד ישראל.

בצד האחד נמצאים ארגונים המאשימים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה, חלקם מעורבים ברדיפת בכירים ישראלים בחו"ל ואחרים מעורבים בקמפיין ה-BDS (הקורא להחרים את ישראל). ארגונים הסבורים כי ישראל היא מדינה אנטי דמוקרטית, מיליטריסטית וגזענית.

מן הצד השני ניצבים ארגונים המאמינים שבישראל יש חברה דמוקרטית, מוסרית וסובלנית, הנלחמת, פיסית ורעיונית, על עצם זכותה להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי. ארגונים הרואים בישראל דמוקרטיה מפוארת, המתמודדת עם איומים עצומים תוך שמירה על נורמות דמוקרטיות ברמה הגבוהה ביותר. ארגונים הסבורים שישראל נפלה קורבן למערכה שקרית, שנועדה להאשימה בפשעים שלא ביצעה ולהכשיר בכך מדיניות שתשלול את זכותה ויכולתה להגן על עצמה.

הוויכוח הציבורי שהתנהל בשנה האחרונה ביטא את היותה של ישראל מדינה דמוקרטית מהמעלה הראשונה. הוא כלל הפקת דו"חות, רכישת שטחי פרסום, מאות מאמרים, אינספור ראיונות, הפגנות ומהלכים שמטרתם להסביר, לשכנע, לפעמים להשתכנע. לפעמים הוא היה ענייני ולפעמים דמגוגי. הוא היה יצרי, בוטה ולפעמים אף מתלהם. כמו במדינה דמוקרטית.

אחרי שנים ארוכות שבהן זכה רק הצד התוקף את ישראל (המייצג אחוזים ספורים מהאוכלוסייה) לייצוג בשיח הציבורי, התקשורתי והאינטלקטואלי, נרשמה השנה מהפיכה. זו היתה השנה הראשונה שבה הצליחה הדמוקרטיה הישראלית לייצר שני מחנות ושני קולות. שתי אידיאולוגיות - לא אחת. כפי שנהוג בדמוקרטיה. כפי שנהוג ביהדות. לא אחת, כפי שנהוג במדינה קומוניסטית. שתי פרשנויות של המושג ליברליזם. לא אחת, כפי שנהוג במכון ון ליר.

בשנה האחרונה השתכנע רובו המכריע של הציבור, כי הארגונים המכנים עצמם ארגוני זכויות אדם הם ארגוני שמאל קיצוני, המבקשים לכפות באמצעות מימון זר את ערכיהם הרדיקליים. רובו המכריע של הציבור לא מאמין לשקרים המופצים נגד לוחמי צה"ל ויודע, כי ישראל נשמרת מפגיעה בחפים מפשע בכל דרך אפשרית. רוב הציבור יודע, שישראל היא מדינה דמוקרטית ופתוחה. הוא לא קונה את השקר שלפיו כולנו חשוכים, אלימים וגזענים רק כי מיעוט שולי החליט שיש לו מונופול על הנאורות, הדמוקרטיה וזכויות האדם.

הציבור בישראל חכם ומסוגל להבין מציאות מורכבת ומניפולציות תקשורתיות. הוא בדיוק הפוך ממה שחושבים עליו ארגוני "זכויות אדם" שכל מהותם התנשאות, צביעות וזלזול באדם, בעם ובנבחריו. הוא ביקורתי וחד-חושים, ולכן מזהה היטב מי מקדם את זכויותיו ומי מבקש להכפישו.

מכיוון שישראל היא דמוקרטיה, ושקיפות היא תנאי לדמוקרטיה, אנו זכאים לדעת מי מממן ומתדלק את מסע השנאה נגדנו. אילו גורמים ואינטרסים בוחשים בדמוקרטיה הישראלית ומעניקים כוח אדיר, לא פרופורציונלי, לעתים לא דמוקרטי, למיעוט קיצוני. בעוד כמה חודשים נקבל את התשובות שלהן אנו זכאים.

הכותב הוא יו"ר "אם תרצו"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו