בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | אחד נגד ארבעה חכמולוגים

"שחקו אותה בגדול", ערוץ 2, 21:00

תגובות

כשיש כימיה טובה בחיים אין סיבה שלא תהיה כימיה טובה על המסך. אמש אירח אברי גלעד את החברים שלו באולפן "פיצוחים" מודל 2011. הילה קורח, שותפתו של גלעד לתוכנית הבוקר בטלוויזיה, צוותה אל ג'קי לוי, עמיתו של גלעד לתוכנית הבוקר ברדיו. הצמד השני הורכב מעירית לינור וקובי אריאלי, המגישים לסירוגין עם גלעד ולוי את "המילה האחרונה" בגלי צה"ל.

האנרגיה בין המשתתפים זרמה היטב וניכר היה שהם נהנים האחד בחברת השני. רק לחשוב על כמה מהדחלילים חסרי הכריזמה שהובאו לתוכניות קודמות של "שחקו אותה בגדול" (פליטי ריאליטי וידוענים מהדרג השלישי), ואני מבין את החשיבות שבלצרף מול המצלמה אנשים שמרגישים נוח יחדיו. גלעד, מגיש השעשועונים הטוב בארץ, השרה אווירה נינוחה והרביעיה הרגישה בבית. הם שמחו לעקוץ אחד את השנייה, לא נזהרו יותר מדי בכבוד חבריהם ונראו עולצים באופן כללי. שכונה, במובן הכיפי של המילה. חבל רק שזו שכונה שלא הייתי מוכן לגור בה גם אם הייתי מקבל מפתחות לווילה.

על אף מתק השפתיים של אברי גלעד וג'קי לוי ולמרות ה-ח' וה-ע' החמים שבוקעים מגרונם, איני מסוגל ואיני מעוניין להפריד בין שני החמודים מהטלוויזיה לצמד הדעתנים שמזינים את חיילי צה"ל ואזרחי ישראל בהשקפת עולמם הקשה במסגרת תחנת הרדיו הצבאית. גם עירית לינור היא לא פיקניק. אני לא מכיר אותה אישית ואין זה מסמכותי להתייחס לאישיות שלה במסגרת ביקורת טלוויזיה, אבל אני יכול להתייחס לתפקוד שלה כמתמודדת אמש ב"פיצוחים". עירית לינור היתה מתמודדת איומה ונוראה, בלתי נסבלת ממש. היא לא ידעה להפסיד בכבוד, היא נופפה בידענותה ובתשובותיה הנכונות באופן מתריס שהוא יותר מעיק מחינני והותירה טעם לוואי מריר ולא נעים על המסך, גם כשעברו לפרסומות. ולא, אני לא מתכוון לרכוש יוגורט עם אקסטרה פרי כשיש לי טעם של עירית לינור בפה.

קובי אריאלי דווקא בסדר גמור וגם הילה קורח עוד לא הוכיחה אחרת, אבל לחבורה הזאת יש כוח כקבוצה, סינרגיה שלילית. החמישייה הזאת הותירה אותי אמביוולנטי כצופה. מצד אחד הם שידרו תחושה אותנטית של כיף שמזמין אותי להצטרף ומצד שני זה לא הכיף שלי. כמו דתיים שמזמינים לעשות אצלם שבת. זה עשוי להישמע מפתה אבל אז אני חושב לעצמי, "מה אני אעשה שם שבת שלמה? זה לא המקום שלי". האנרגיה על המסך משכה וגם דחתה אותי. איך זה מתיישב? יכול להיות שזה לא מתיישב, לא הכל צריך להתיישב. יש שטחים אפורים בחיים, יש דרכי פשרה ויש גם עמדות שלא ניתנות לגישור. את זה לא תשמעו ברדיו אבל מבחינתי זו המילה האחרונה.



גלעד. שכונה, במובן הכיפי של המילה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו