בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבירמה גולן | קול הייאוש

תגובות

אנשי אקדמיה מכל התחומים, בעיקר מהמדעים המדויקים, חתמו בשבוע שעבר על הצהרה שלפיה הם אינם מוכנים לקחת חלק בכל פעילות אקדמית המתרחשת במכללה באריאל. הנימוק - אריאל היא התנחלות לא חוקית בשטח כבוש, המשגשגת בצד יישובים פלסטיניים, הסובלים מתנאי חיים קשים מנשוא ומשוללים זכויות אדם בסיסיות.

אכן, הורתה וקיומה של מכללת אריאל בחטא. ככל מעשה ההתנחלות, גם היא עקפה את החוק, ובמקרה הזה את המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), שהתנגדה להקמתה מטעמים אקדמיים מובהקים, ועל חשבון העוגה האקדמית המצומקת, ובעזרת שר הביטחון אהוד ברק הומצא לה מעמד ייחודי: "מרכז אוניברסיטאי".

זאת ועוד, אף שהימין הזדרז להדביק לחותמי ההצהרה את כינויי הגנאי הרגילים - הזויים, מנותקים, קיצוניים - מעיון ברשימה עולה שאף כי חלקם יושבים, אמנם, במגדל השן המדעי ועוסקים בתיאוריות מופשטות (עניין שאין לגנותו, כמובן) - רובם מכירים את החברה הישראלית מקרוב, ואף פועלים בקרבה מתוך מעורבות ומחויבות עמוקות.

ולמרות כל אלה, ההצהרה מעוררת אי-נוחות. כי בניגוד לשחקנים, שאולצו על ידי התיאטראות לשחק באריאל, את האקדמאים האלה - הנמנים עם השורה הראשונה והמכובדת ביותר של אנשי המדע והרוח בישראל - איש אינו מכריח ללמד שם. מי שכן נאלצים לעשות זאת הם דוקטורנטים, חוקרים ומתרגלים, שבהעדר תקנים באוניברסיטת בר-אילן עוברים לשם, ואחרים הזקוקים למשרה כאוויר לנשימה, ואריאל הציעה להם עבודה מפתה.

כמו הזוגות הצעירים שעברו להתנחלויות ה"לא אידיאולוגיות", כי רק בהן יש דירות ומשכנתאות נוחות ושירותים טובים וזולים מאלה המתפוררים בתוך הקו הירוק, גם האקדמאים הזוטרים האלה הם קורבנות המדיניות של ישראל, ועל כן מובן שהם אינם יכולים לחתום על ההצהרה.

כיוון שכך, זוהי הצהרה מילולית ללא תג מחיר, ובכך חולשתה. אלא שמחולשה זו נובעת חולשה נוספת, מצערת מן הראשונה. הואיל והחתומים עליה הם גם אלה הנחשפים יותר מאחרים לאיומי החרם על האקדמיה בישראל מצד עמיתיהם בחו"ל, נראה שיותר משההצהרה מופנית אל הציבור בישראל, היא מכוונת החוצה, אל המחרימים, לאמור - אין לנו חלק בכיבוש ולא נחלה בהתנחלות. ובמלים אחרות - אנחנו מ"הטובים", לא מ"הרעים".

חבל, משום שדווקא הם, הפוגשים בכנסים הבינלאומיים את פעילי ה-BDS (חרם, שלילה וסנקציות למען פלסטין), היוזמים חרמות על האקדמיה הישראלית, מכירים היטב את מהות החרם. לגבי המחרימים, עצם קיומה של מדינת ישראל בשטחי פלסטין אינו לגיטימי, ולכן ה"מרכז האוניברסיטאי" באריאל הוא זוטה שאין כל הבדל בינה לבין האוניברסיטה העברית על הר הצופים, כשם שבין ה"קולוניאליזם" של סוף המאה ה-19 לבין ה"כיבוש" של 1948 לזה של 1967 אין כל הבדל.

מצדה השני של אותה מטבע, המתנחלים טוענים, בעצם, אותו הדבר: אריאל היא ה"שפיץ" של הציונות, כמו חומה ומגדל, ומי שטוען שההתנחלויות לא לגיטימיות כולל, בהכרח, גם את חניתה ורמת אביב. הטשטוש המסוכן הזה, שהפך למדיניות הממשלה, הוא אחד הגורמים המרכזיים לשלילת ישראל בשנים האחרונות. ספק אם רוב החותמים על ההצהרה מעוניינים בה, שכן היא שומטת לחלוטין את הקרקע מתחת לרגלי ישראל בכלל, כולל הם ועבודתם.

אלא שהקול העולה מהצהרתם הוא קול הייאוש המר. ייאושם של מי שאינם מאמינים עוד שישראל עצמה תוכל להתעשת ולהשתנות, והם פונים החוצה, אל העולם. וזה מקור האי-נוחות שמעוררת ההצהרה. שהרי דווקא מהאנשים האלה, החרדים בכנות לגורלה ולדמותה של ישראל, אפשר וצריך לצפות שלא יתייאשו; שלא יחדלו להפנות מאמצים פנימה, אל החברה שבה הם חיים. כי למרות ההווה הקודר מאוד, השינוי, אם וכאשר יקרה, יוכל לבוא רק מתוך החברה הזאת, ובעזרתם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו