בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלוף בן | ההרתעה האיראנית פועלת

תגובות

דברי הפרידה של ראש המוסד היוצא מאיר דגן, שהתפרשו כאזהרה מפני תקיפה ישראלית של מתקני הגרעין באיראן, מלמדים על ויכוח נוקב בצמרת המדינית-ביטחונית: לתקוף או לא לתקוף? לצאת למלחמת-מנע, שתגרור פגיעה קשה בעורף הישראלי, או להישען על הקהילה הבינלאומית שתסכל את האיום? נראה שהמחלוקת טרם הוכרעה, והפעולה הצבאית עודנה "על השולחן".

האם צריך לקרוא אחרת את תולדות ישראל בשנתיים האחרונות, כמאבק בין האקטיוויסטים שחתרו להפציץ את איראן, למתונים שביקשו להימנע מפעולה? הפיתוי גדול. הסיפור האיראני כורך יחד את המדינאות, האסטרטגיה והפוליטיקה, את יחסי החוץ ואת התככים בצמרת.

בצד התוקפני של המשוואה נמצאים יחד ראש הממשלה ושר הביטחון. נתניהו רואה בפצצת הגרעין האיראנית סכנה לקיום ישראל והעם היהודי. ברק חושש שישראל תיקלע לנחיתות אסטרטגית. הברית הפוליטית ביניהם נשענה מיומה הראשון על החזון המשותף של סיכול מאמצי הגרעין האיראני, שיקנה לישראל עוד כמה שנים של עליונות אזורית.

בצד המתון נמצאו ראשי זרועות הביטחון והמודיעין: הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש המוסד דגן, ראש אמ"ן עמוס ידלין וראש השב"כ יובל דיסקין. לכולם מיוחסת הדעה שהאיום האיראני חמור, אבל תקיפה צבאית איננה הדרך הנכונה לסיכולו. לשיטתם, מלחמה יזומה רק תקלע את ישראל לאסון. העורף ייפגע, רבים ייהרגו, הכלכלה תשותק, ואיראן תקבל לגיטימציה בינלאומית לבנות מחדש את מתקניה ההרוסים ולדהור אל הגרעין.

הממשל האמריקאי ניצב בצד המתונים. מיום שעלו במקביל לשלטון, הנשיא ברק אובמה חשד שנתניהו יפתיע אותו בתקיפת איראן. לכן וידא שישראל תהיה תחת פיקוח צמוד.

לקראת האביב שעבר התלהט הוויכוח. אשכנזי גייס לצדו את הנשיא שמעון פרס ואת הלשעברים אמנון ליפקין-שחק ואורי שגיא, וקיבל הבטחה מראש הממשלה שעמדתו תישמע. זה עלה לו בקרע סופני ביחסיו עם שר הביטחון, שהחל במהלכים מתוקשרים למינוי האלוף יואב גלנט כיורשו של אשכנזי. הרושם היה שגלנט תוקפני יותר ביחס לאיראן, ולא יעצור את נתניהו וברק השועטים אלי קרב.

בעיני המדינאים, הגנרלים חרדים מוועדות חקירה. כל המלחמות הגדולות שאחרי ששת הימים הובילו להדחת צמרת הצבא, אם לא להחלפת השלטון. לכן אשכנזי הולך על בטוח ומכסה את עצמו, כמו אלי ישי במשבר הכבאות. הרי הצבא והמודיעין לא מתריעים ממה שיקרה באיראן, אלא מהנזק שייגרם לתל אביב, ובמשתמע, יעורר זעם ציבורי ודרישות לחקור ולהדיח ולפטר. ברק מאמין שהציבור רוצה משחקי וידיאו ומבצעי אנטבה, ולא מוכן למלחמה ארוכה וכואבת. מנגד, בעיני הגנרלים וראשי המודיעין, נתניהו וברק מנסים להיראות "לאומיים" ותוקפניים, בידיעה שכלום לא יקרה, והם יוכלו לתלות את חוסר המעש בדרג הביצועי.

2010 חלפה בלי מלחמה עם איראן. בחורף לא יוצאים למלחמות, בגלל העננים שמגבילים את חיל האוויר. אבל ב-2011 מתעוררת המחלוקת. ראש המוסד החדש תמיר פרדו מעדיף כקודמו את גישת החיסכון בכוח. אבל מעמדו בעניינים כאלה הוא של יועץ. ידלין שוקד על ספר, ואשכנזי שיפרוש בחודש הבא עדיין לא התבטא בפומבי בעניין איראן.

בינתיים התעוררה בעיה פוליטית. מפלגת העבודה נשמטת מהממשלה, ונתניהו חושש לאבד את ברק לצדו. יורשו הצפוי של ברק בממשלת ימין צרה יהיה משה יעלון, הנחשב למתון בסוגיה האיראנית. זה הרקע למהלכיו של ראש הממשלה, שנועדו להשאיר את העבודה בקואליציה.

תוכנית הגרעין האיראנית נמשכת אף שהסנקציות מדאיגות את האיראנים. ובישראל נמשך הוויכוח, כפי שמזכירים ראשי מערכת הביטחון. ברור רק שעד עכשיו איראן הצליחה להרתיע את ישראל מפעולה כוחנית, באמצעות מערכי הרקטות והטילים שהציבה מעבר לגבול. כך השיג האויב את "האיזון האסטרטגי" גם בלי פצצת גרעין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו