בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלון עידן | המונומנט של אבו רחמה

תגובות

ג'וואהר אבו רחמה מתה. היא היתה בת 37. אשה צעירה. מרבית אזרחי ישראל לא הצטערו על כך. היה עליהם להשעות את הצער עד שתתברר סיבת מותה. מבחינתם השאלה היתה פשוטה: האם ג'וואהר אבו רחמה מתה בגלל רימון גז שירו חיילי צה"ל, או בגלל מחלת סרטן הדם?

מאחורי השאלה מסתתר מבנה פוליטי. השאלה בניסוחה כמבנה פוליטי: האם היא מתה בגלל הכיבוש או שמתה בלי קשר אליו? מאחר שמדובר במבנה פוליטי הופעלו מיד קבלנים ופועלים. נותחו מסמכים רפואיים באופנים מקיאבליסטיים; הוצגו עדויות חלקיות; התפרסמו ידיעות מוטות. אלה פעולות מוכרות, כמעט קלישאתיות, שנעשות לאחר כל מקרה טרגי שמקיים בתוכו אופציה להפרכה/האדרה. דבר אחד מובן מאליו כבר עתה: איש לא יצליח להוכיח לצד האחר את צדקתו. כלומר, נוצר מבנה רטורי-ביורוקרטי מפואר, קשיח, בלתי ניתן לפירוק. מונומנט.

המונומנט, שאלת ה"גז או סרטן", הורג את ג'וואהר אבו רחמה בשנית. כלומר, את זיכרונה של ג'וואהר אבו רחמה. איך הוא הורג אותה שוב: על ידי כך שהוא הופך בעצמו לג'וואהר אבו רחמה. ברגע שג'וואהר אבו רחמה הפכה לשאלה, למבנה פוליטי, ל"גז או סרטן", היא איבדה את קיומה כאדם. אשה בת 37 מתה והפכה בן רגע לפסל. איך בדיוק נראה אותו פסל, אותו מבנה פוליטי, בתוך התודעה היומיומית של האזרח: מעתה, כשיישמע השם ג'וואהר אבו רחמה, תעלה בראשו האסוציאציה הבאה: "זאת ההיא שאמרו שמתה מגז, אבל בסוף גילינו שבעצם זה היה סרטן". באופן מופשט יותר: "אמרו שככה, אבל בעצם ככה". ואם לזקק: "אמרו, אבל בעצם". ובמלה אחת: "אבל". ג'וואהר אבו רחמה, בעבור אלה שנותרו בחיים, היא "אבל". "אבל" היא צורתו הגולמית של הסכסוך. היא המבנה שלו.

הנה כי כן תוצאות הסכסוך הישראלי-פלסטיני: האדם נעלם לטובת המבנה. אדם מת ובמקומו מופיע "אבל". עם הופעת ה"אבל" - כלומר, עם היעלמות האדם - ניתן האישור להכחיש, או לפחות להשעות רגשות. הרגשות נתפשים כעת כ"מותרות", כאפקט שעשוי להחליש את המבנה, לגרום לערעור יסודותיו.

ג'וואהר אבו רחמה איבדה למעשה את הזכות שיצטערו עליה. אשה בת 37 מתה ואין צער. ישנו כמובן צער סינתטי שמנוסח בהודעות דובר צה"ל, ושתפקידו לאפשר המשך פעולה ללא ייסורי מצפון. אבל צער אמיתי, כן, כזה שעשוי רגש, ושמופיע אצל בעלי חיים כשאחד מבני מינם מת טרם זמנו, הצער הזה כבר אינו מנת חלקנו.

המבנה, שבמקור הוקם כדי לשרת בני אדם, עומד ונושם כעת בזכות עצמו. הוא אינו זקוק לבני אדם יותר, אלא כחומרי גלם להעצמתו. כל אדם שמותו עשוי להפוך לדימוי מועלה קורבן למבנה. כך הוא גדל, משתכלל, הופך לדבר עצמו. כל רגש שמאיים לחדור אליו מוכחש, מודחק, הופך לא לגיטימי. המבנה מתעקש על חיזוק צורה בלבד, ובמקביל מתעקש על ריקון עקבי מתוכן, בעיקר רגשי. פעם היו בני אדם שהסתכסכו, היום יש "סכסוך". ובני אדם שעובדים אותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו