בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | זה לא זה

"האח הגדול", ערוץ 2, 21:00

תגובות

תוכנית "האח הגדול", בגילה הצעיר, כבר הצליחה לייסד מסורת שעל פיה בתוכנית הראשונה יש לצקצק ולומר: "זה לא זה". אף פעם לא חסרו סיבות. או שהבית נראה כמו פריק שואו או שהדיירים משעממים או שהידוענים הם מהדרג הרביעי. לא משנה למה, זה לא זה.

העובדה היבשה היא שבשלוש העונות הקודמות, הרכב הדיירים הוכיח את עצמו ויצר רגעים בלתי-נשכחים יחד עם מהומות אלוהים שפילגו את הבית ואת העם. לכן אני נוטה לתת קרדיט למלהקי "האח הגדול". תמיד תפסתי מהם אלכימאים שיודעים ליצור זהב טלוויזיוני מזבל אנושי. נתתי אמון בכך שהם צופים שלושה מהלכים קדימה. הנה, גם אלירז וסער לא הותירו עלי שום רושם כשהציגו אותם בפתיחת העונה.

ובכן, הקרדיט הזה מוצה עד תום. נכון לעכשיו, מעל חודש לפתיחה החגיגית, מסתמן ליהוק העונה השלישית של "האח הגדול" כפלופ מהדהד. העונה משעממת, צרחנית ובעיקר מאוד-מאוד פראחית, וכשאני אומר "פראחית" אני לא מתכוון למוצא עדתי או למעמד סוציו-אקונומי, אני מתכוון לדרך חיים. פרידה הכט שהצטיירה כ"מענטשית" היחידה בבית והיתה אמורה להוות קונטרה לערסים שמשתוללים שם, התגלתה כאשה כוחנית עוד יותר מכל השאר. הדיירים מודעים מדי למצלמות ומהיום הראשון מנסים לסדר לעצמם סטוצים. סלחו לי אבל עונה שנפתחת בנשיקה בין שתי נשים זרות עם פוטנציאל לצלע שלישית, לא יכולה להתקדם לשום מקום.

ערוץ 20 היה פעם שומר המסך הקבוע שלי אבל לא עוד. יותר מדי שיחות על חיי הלילה של תל אביב הבריחו אותי. מסתבר שמה שפעם היה צה"ל (כור היתוך, מקום ממנו ישראלים תמיד יכולים להעלות זיכרונות) הוא היום סצנת הבליינות - אז החבר'ה יושבים בסלון ומספרים מורשת קרב מהאומן 17 כאילו היה זה המיתלה. אפילו יצר המציצנות הפתולוגי שלי נרדם. הזמרה המעצבנת בחצר והצרחות מחרישות האוזניים שאפילו לא מבטאות ויכוח לוהט ומרתק, לא מצליחות לחפות על היעדר ראש חץ שמוביל את העונה הזאת ויותר מכל אין עם מי להזדהות. כבר עבר חודש ואני לא מזהה פוטנציאל אצל אף אחד בבית העגום הזה. נדמה לי שכך גם רוב הסובבים אותי. אלה שעדיין טרודים בקורות "האח הגדול" עושים זאת בחוסר חשק מופגן, כאילו הם מנשנשים מהצלחת למרות שכבר שבעו.

השבוע יסלקו מהבית שני דיירים כדי לפנות מהר מקום לשותפים חדשים. הבית זקוק להם כמו חמצן למת. אולי עוד אפשר להציל את העונה, אני כמעט ויתרתי. קשה לי לצפות שמשהו מעניין יצמח מהחומר האנושי שמרכיב כרגע את הבית ובעונות הקודמות הדיירים שהצטרפו באמצע לא הבריקו. עברו כבר 37 יום ואני מרגיש די בטוח לומר: זה לא זה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו