בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלמה שמיר | לשגריר אין סיכוי

תגובות

ניו יורק. אם השיקול המרכזי בבחירת שגריר לאו"ם הוא יכולתו של האיש להסביר בזירה הבינלאומית החשובה הזאת את העמדות המדיניות של ממשלת ישראל - הסיכוי שיימצא מועמד מתאים קלוש ביותר.

הניסיון למצוא במסדרונות האו"ם אוזן קשבת לגרסת ישראל בנוגע לאשמים בקיפאון בתהליך המדיני, או שביב של הבנה לנימוקיה להמשך הבנייה בשטחים, הוא היום משימה בלתי אפשרית. בפרט שגריר שייתפש כנציגם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל שר החוץ אביגדור ליברמן לא ישבע נחת, וזאת בלשון המעטה. בקבלות פנים יתקבל בחיוכים ובמלות נימוס. אבל את הטיעונים שיפרוש בפגישות סגורות עם שגרירים מרכזיים, או את הנימוקים שיעלה בנאומיו במליאה ובמועצת הביטחון - יישא הרוח.

כל עוד הממשלה דבקה בעמדותיה המדיניות הנוכחיות אין לשגריר ישראל באו"ם, ויהיה רהוט וכריזמטי ככל שיהיה, שום סיכוי לשפר במשהו את מעמדה של ישראל. המהירות, שבה התפשט בקהילה הבינלאומית גל הגינויים בעקבות הריסת מלון שפרד במזרח ירושלים, מעידה על עוצמת המפולת בלגיטימיות של מדיניות ישראל הרשמית.

דוגמה נוספת לחוסר התוחלת שבמאמץ הסברתי לבלום את ההידרדרות במעמדה של ישראל באו"ם, היא פגישותיו של שר הביטחון אהוד ברק עם מזכ"ל האו"ם באן קי-מון. ברק עשה לו מנהג - להתחיל את ביקוריו בארה"ב ב"עלייה לרגל" לבאן. אלא שכל השיחות הללו, שבהן הסביר ברק למזכ"ל באופן אנליטי מדוע בניית התנחלויות אינה נמנית עם גורמי הקיפאון לתהליך השלום - לא השאירו שום רושם על המזכ"ל. דיפלומט בכיר הגדיר את השיחה האחרונה ביניהם כ"דו-שיח של חירשים".

באן, שבתחילת כהונתו נחשב לאוהד ישראל, הקשיח בחודשים האחרונים את עמדותיו כלפיה. תגובתו להריסת מלון שפרד היתה חריגה בחריפותה. למזכ"ל אין סמכות בעניין יוזמות והחלטות, אבל ההתבטאויות שלו הן השתקפות נאמנה של הלכי הרוח הביקורתיים ביחס לישראל, הרווחים בארגון העולמי.

מפלס העוינות לישראל במרכז האו"ם דווקא נמוך מאוד בהשוואה לשנים קודמות. אין גילויי שטנה בולטים בדומה לאלה שנכללו בנאומים וביוזמות בשנות ה-70. נותרו רק "החלטות ישנות" כמו ההתנגדות לסיפוח מזרח ירושלים ורמת הגולן, המתקבלות "באופן מסורתי" בוועדות השונות, אבל זה שנים שאיש לא שם לבו אליהן.

הקושי הגובר בייצוג ישראל נובע דווקא מהעובדה שהיא נתפשת היום כחלק בלתי נפרד ממשפחת האו"ם. משלחתה באו"ם זוכה להערכה מקצועית מבחינה דיפלומטית, ולדיפלומטים ישראלים בכירים יש קשרים מצוינים עם עמיתיהם. הבעיה היא שישראל נתפשת כחברה שסרחה וממאנת בעקשנות בלתי מוסברת לחזור למוטב. ממשלתה נראית בעיני הקהילה הדיפלומטית בניו יורק כסרבנית שלום ועל התנהגותה כלפי הפלסטינים הוטבע אות קלון, ששום מאמץ הסברתי לא יצליח לטשטש.

חוויה ספציפית קשה צפויה לשגריר הבא של ישראל באו"ם, כאשר בעצרת הבאה, שתיפתח בספטמבר, תאושר קרוב לוודאי ההכרזה על מדינה פלסטינית. מוסר הכליות של האו"ם מוצא נוחם באומללותו של העם הפלסטיני. אין מסביר ואין הסברה שיצליחו, אם כן, למנוע את התמיכה בהכרזה כזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו