בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלמה סבירסקי | לא התרבות אשמה, האפליה אשמה

תגובות

באחרונה הולכת ומתרקמת הסכמה, שלולא החרדים והערבים, יכולנו להיות שווייץ. ברצוני לערער על קונסנסוס זה ולומר כי הוא מוטעה ומטעה. לא זו בלבד שהוא סטריאוטיפי ופוגעני, הוא מפנה את הפנס לנקודה הלא נכונה. כמה נקודות למחשבה:

חלק ניכר מהגידול באוכלוסייה החרדית נובע מהתחרדות של מזרחים תושבי שכונות ועיירות פיתוח, שפנו למערכת החינוך של ש"ס לאחר שהאופציה החינוכית העיקרית שהוצעה להם במשך שנים היתה בתי ספר יסודיים כושלים ומסלולים מקצועיים ירודים בתיכון.

מערכת החינוך של ש"ס אינה מציעה איכות גבוהה יותר. רבים מתלמידיה מופנים למסגרות ירודות גם בתוך המערכת, שראשיה מעדיפים לשמור לילדיהם את המוסדות הליטאיים, כשם שרבים מראשי עיירות הפיתוח שולחים את ילדיהם ללמוד בבתי הספר האזוריים של הקיבוצים. אבל היא מציעה יתרונות אחרים: קהילתיות, ביטחון מפני "הידרדרות לרחוב", פתרונות דיור זול וביטחון תזונתי.

אין ספק, רבים מהחרדים חיים בעוני. אבל האם החלופה החילונית טובה יותר? השכר הממוצע של שכירים עירוניים מזרחים (דור שני) נמוך בכ-40% מזה של מקביליהם האשכנזים. אפשרויות התעסוקה ברוב עיירות הפיתוח מצומצמות. ישראל היתה מאז ומתמיד ארץ של שכר נמוך; כיום המצב הורע (גם יחסית, בשל פריצה כלפי מעלה של מיעוט). אם יורשה לי להגזים מעט, אומר כי שוק העבודה הנגיש לרבים מהצעירים האלה, מעדיף תאילנדים או פלסטינים, רחמנא ליצלן. בתנאים אלה, חרדיות היא אופציה.

גם מערכת החינוך הממלכתית אינה מציעה נסים ונפלאות. בעיירות הפיתוח שיעור הזכאות לתעודת בגרות עמד ב-2009 על 47%, בהשוואה ל-66% ביישובים המבוססים. שיעור הלומדים לתואר ראשון באוניברסיטאות מקרב בני 20-29, עמד על 6%, שיעור קרוב לזה של יישובים ערביים 4.8%, אבל רחוק מזה של יישובים מבוססים - 10%.

אצל הערבים פנס הקונסנסוס מופנה אל הנשים ואל "התרבות" שכביכול בולמת את יציאתן לעבודה. מלאכת ההפרכה כאן קלה: שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים ערביות משכילות כמעט זהה לזה של נשים יהודיות משכילות. זאת, למרות ששוק העבודה היחיד כמעט, הפתוח בפניהן הוא של זה השירותים המדינתיים - חינוך, בריאות, עבודה סוציאלית. שווקים אחרים נגישים להן פחות.

באשר לנשים שהשכלתן דלה: בעייתן העיקרית היא העדר שוקי עבודה קרובים לכפר. אין עיירת פיתוח יהודית ללא אזור תעשייה, אבל ברוב היישובים הערביים אין אזורי תעשייה. ביישובים הערביים יש פחות אזורי תעשייה מאשר בהתנחלויות, למרות שאוכלוסיית הכפרים גדולה פי שלושה ויותר מזו של ההתנחלויות (ללא מזרח ירושלים). נשים לא משכילות שאינן מוצאות עבודה ביישוב צריכות לנסוע לערים יהודיות, דבר הכרוך בהוצאות. השכר הנמוך - 30% פחות מהשכר הממוצע של שכירות עירוניות - מעמיד בספק את כדאיות הדבר.

לא "תרבות" מונעת תעסוקת נשים אלא אפליה רבת שנים בפיתוח כלכלי, שכר נמוך והשכלה נמוכה, שבדומה לזו של ילדי ש"ס, היא תוצר של מערכת החינוך הממלכתית, שממשיכה גם היום לייצר הרבה בוגרים ובוגרות מעוטי השכלה.

אלה התולים את האשם בתרבות החרדית והערבית, צריכים ליטול קורה מבין עיניהם. אותה מדיניות כלכלית שקירבה חלק מישראל לשווייץ, היא גם זו שהרחיקה חלקים אחרים. מערכת חינוך המבוססת על הפרדה ממלכתית בין מסלולים "טובים" ומסלולים "טעוני טיפוח"; שנים של פגיעות בכוח המיקוח של העובדים; ריכוז ההשקעות בענפים נבחרים במרכז הארץ; הפחתות מסים לעובדי היי-טק ופיננסים על חשבון תקציבי חינוך והשכלה גבוהה - כל אלה מסבירים את חולשות שוק העבודה לא פחות ואולי אף יותר מההסבר התרבותי.

100-200 אלף עובדים ועובדות נוספים בשכר מינימום לא הם יהפכו את ישראל לשווייץ. לפני שיוצאים למתקפה רבתי על תרבויות, מן הראוי לקדם מערכת שכר המאפשרת חיים בכבוד, מערכת חינוך ציבורית איכותית לכל, ומדיניות השקעות החורגת מגבולות גדרה-חדרה.

ד"ר סבירסקי הוא המנהל האקדמי של מרכז אדוה



בית ספר של ש''ס בירושלים. החלופה החילונית אינה בהכרח טובה יותר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו