בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרב מיכאלי | מי מפחד מתוניסיה

תגובות

ראש הממשלה התייחס היום למהפיכה העממית בתוניסיה כאל דוגמה ל"חוסר היציבות באזורנו". בעוד מנהיגי המערב (והליגה הערבית!) מברכים על ההישג האדיר שבמאבק לחופש ובמיגורו של שליט עריץ - נתניהו לא רואה את ההישג שבמחאה האזרחית. הוא רוצה רק ש"היציבות תושב", עם חופש או בלעדיו.

או שאולי הוא דווקא כן רואה ולכן לא אמר דבר. ד"ר דניאל זיסנויין מאוניברסיטת תל אביב, מומחה לתוניסיה, הסביר בראיון שלא האופוזיציה הפילה את הנשיא: "אלה רסיסי מפלגות, והן היו בעמדה מאוד חלשה... ובעיקר היו עסוקות במאבקים בינן לבין עצמן". נשמע מוכר? מי שחזק, הוא אומר, הם "האיגודים המקצועיים וארגונים ציבוריים חוץ ממשלתיים. הם התעוררו ואולי הם יעוררו קצת יותר את החיים הציבוריים במדינה". אולי זאת הסיבה שנתניהו מגבה את ליברמן ביחסו לארגוני זכויות האדם. הוא מ-פ-ח-ד.

ארגוני החברה האזרחית בישראל צברו עם השנים כוח רב. לא רק אלה המכונים "ארגוני השמאל", אלא גם ארגונים העוסקים בתחומים כמו עוני, אלימות נגד נשים וילדים, זכויות עובדים ועוד. כולם קמו כדי לתת מענה בתחומים שהמדינה הפקירה. המדינה, מצדה, שמחה לסלק את ידיה מכל תחום שבו מישהו מוכן לטפל בבעיות במקומה. עד כדי כך גדולה ההזנחה, שהמגזר השלישי בישראל הוא בין הגדולים בעולם; ככזה הוא בעל כוח לא מבוטל.

עכשיו מגיע ה"בק לש" - צליפת הנגד. הכנסת והממשלה גילו לפתע את עוצמתם של הארגונים והם רוצים להחזיר את הכוח לידיהם. לכן המלחמה. כרגע היא מתנהלת נגד ארגונים ה"פוליטיים", אבל צפו לניסיון השתלטות גם על ארגוני הרווחה, כי גם הם פוליטיים. גם הם דואגים לזכויות אדם, גם אם מדובר בנשים, נוער, אתיופים או עניים.

אלא שבמלחמה הזאת הממשלה והכנסת בוחרות להתעלם מהסיבות להתעצמות הארגונים. אפשר להעליל על כסף זר, אבל לא הוא מקור כוחם. מקור כוחם הוא החידלון, הוואקום והמדיניות הנפשעת של ממשלות ישראל ב-40 השנים האחרונות. מקור כוחם הוא ממשלה שמועלת בחובתה לדאוג לכלל תושביה ולסיים את הכיבוש, וכנסת המחזקת אותה במקום להעמידה במקומה. מכיוון שכך, המלחמה לא תועיל להן. פעילותם של הארגונים נובעת ממחויבות עמוקה ומצרכים מוחשיים וקיומיים; ומשום שהממשלה רק מפקירה יותר ויותר את האזרחים, הם אינם עומדים להיעלם.

למרבה הצער, הארגונים גם משמשים שסתום לשחרור הלחץ. הפרופ' יגיל לוי הסביר ("הארגונים לשימור הכיבוש", "הארץ" 11.1) שתוצר הלוואי של פעילות "ארגוני השמאל" היא שימור הכיבוש. באותו אופן, ארגונים כמו לתת, עלם, בזכות ואחרים מאפשרים לממשלה להמשיך ולהסיר את אחריותה מהאזרחים. לפי ד"ר זיסנויין, למהפיכה בתוניסיה אחראית "אוכלוסייה משכילה, פרו-מערבית, שחבר אליה התמהיל של מצוקה כלכלית, שחיתות שממילא היתה ידועה, יד הברזל שהוא (הנשיא בן עלי) הפגין ועוד. אם בן עלי היה מבקש את עצתי לפני, הייתי אומר לו להרפות קצת את הרסן, ולתת קצת יותר חופש לכלי התקשורת ולאינטרנט".

הבה נקווה שהכוונות הרעות של נתניהו וליברמן לצמצום חופש הפרט וזכויות האזרח בישראל יביאו לתוצאה ההפוכה. אולי, אם לא יאפשרו ללחץ להשתחרר, תתרחש כאן סוף סוף המהפיכה הנדרשת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו