בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עקיבא אלדר | געגועים לאבו מאזן

תגובות

בשבת חגג מחמוד עבאס (אבו מאזן) שש שנים להשבעתו לנשיא, או בנוסח רשמי, ליו"ר הרשות הפלסטינית. אם בחודשים הקרובים המו"מ על הסדר הקבע יוסיף לנבול, בשעה שההתנחלויות יוסיפו ללבלב, קרוב לוודאי שזו תהיה השנה האחרונה לשלטונו. הממשל האמריקאי רשם לפניו את ספטמבר 2011 כמועד הקובע. בנימין נתניהו, שמתאמץ להשחיר את פניו של עבאס, אומר שבזמן האחרון הנשיא מרבה להשתמש בצירוף המלים "נמאס לי". שוחרים אמיתיים של ישראל דמוקרטית ויהודית, שחיה בשלום לצד פלסטין עצמאית, יתגעגעו אליו.

שבתי שביט, מי שהיה ראש המוסד, הבטיח בראיון ל"ידיעות אחרונות" בסוף 2001, כי "אם ניפטר מערפאת, לא יהיה מי שייכנס לנעליו כפותח דלתות אצל מנהיגי העולם, והסוגיה הפלסטינית תרד מסדר היום הבינלאומי". שביט אף טען, כי עבאס הוא בן "העדה" (במקום הדת) הבהאית, ולפיכך סיכוייו לרשת את ערפאת דומים לסיכוי של שומרוני להיבחר לנשיא ישראל. אריאל שרון כינה את עבאס "אפרוח מרוט נוצות". כדי לוודא שלא ימריא, שרון התעקש שתוכנית ההתנתקות תתעלם מקיומו וביכר להגיש את רצועת עזה לחמאס.

עבאס קיבל לידיו הנהגה פלסטינית מסוכסכת ורשות מוקפת בעושי דברו של ערפאת. מנגנוני הביטחון היו מכורים לתרבות "הדלת המסתובבת" ולקבלת שלמונים במעטפות. החמאס שלח זרועות לגדה ואיים להפוך את האזור לתואם עזה. נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש הניח לישראל להתנער ממפת הדרכים שלו. האיחוד האירופי התבטל בפני האמריקאים, ומדינות ערב יצאו ידי חובתן באיומי סרק למשוך את יוזמת השלום של הליגה הערבית.

שש שנים אחר כך ממשלתם של הנשיא עבאס וראש הממשלה סלאם פיאד נכנסה לספרי הלימוד כמודל לממסד שמצליח למלא את ייעודיו האזרחיים והביטחוניים תחת כיבוש זר. שניהם אינם מהססים לחזור ולגנות את השימוש בטרור ולהסתייג בפומבי מאינתיפאדת אל-אקצה. שירותי מודיעין אובייקטיוויים, ובראשם גורמי ביטחון ישראליים, גומרים את ההלל על עמיתיהם בשכם, בג'נין ובחברון. שנאת הזרים הממוסדת והרבנית נטלה מישראל את היכולת לטעון נגד פרסומי הסתה בתקשורת הפלסטינית.

בשעה שמהלכים חד-צדדיים של ישראל, ובראשם הרחבת ההתנחלויות וערעור הסטטוס קוו בירושלים, נתפשים כהפרה של המשפט והקונסנסוס הבינלאומיים, מהלך חד-צדדי פלסטיני - קבלת הכרה בינלאומית בפלסטין - נתפש בעולם כלגיטימי. בזו אחר זו מודיעות מדינות נוספות על הכרתן במדינה פלסטינית בגבולות 67', ומעלות את דרג הנציגות של אש"ף בבירותיהן (כמאה מדינות שהיו חברות בארגון המדינות הבלתי מזדהות הודיעו על הכרתן כבר לפני 22 שנה, בעקבות הכרזת העצמאות הפלסטינית והכרת אש"ף בהחלטות 242 ו-338). פיאד לא היסס להכריז על הקמת נמל תעופה בינלאומי בגדה - סממן מובהק לריבונות.

הרהורי הפרישה של עבאס נעוצים בתסכולו הגובר מהמדיניות הרופסת של ממשל אובמה (אם הבעת אכזבה מאהוד ברק יכולה להיחשב ל"מדיניות"). הנשיא האמריקאי עומד בסירובו להכריז שהמו"מ מתבסס על גבולות 67'. זאת אף זאת, האמריקאים ממאנים לתת דין וחשבון על עמדות הצדדים ולגלות מי הציג את מפת הסדר הקבע שלו והציע מתווה מפורט של סידורי ביטחון, ומי מוצץ מהאצבע תירוצים, כדי לשמור על עמימות מדינית.

ראש צוות המו"מ הפלסטיני, סאיב עריקאת, שהוזמן לוושינגטון ביחד עם יצחק מולכו, נציגו של נתניהו, דיווח בסוף השבוע, שהאמריקאים מחפשים "דרכים חדשות" ליציאה מהמבוי הסתום. מסע החיפושים הזה אינו יכול להימשך עד אין סוף. במארס הקרוב, כשראשי הליגה הערבית שתתכנס בעיראק ידונו בעתידה של יוזמת השלום שלהם מ-2002, עבאס יחגוג את יום הולדתו ה-76. אם המנהיג הפלסטיני הפרגמטי ביותר שהזדמן לנו בשש השנים האחרונות יודה בכישלונו - את מי נקבל במקומו?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו