בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלוף בן | תהלוכה בירושלים

תגובות

הם ייצאו מבתיהם לחום הקיץ הירושלמי, ויצעדו במורד רחוב צלאח א-דין אל חומת העיר העתיקה. חמישים פלסטינים, ואז מאה, ומאתיים, ואלף. ועשרת אלפים. צועדים וצועקים "איסתיקלאל", עצמאות. לא כתמיכה בסיעתו החדשה של אהוד ברק, אלא כדי לסלק את ישראל מהשטחים שמעבר לקו הירוק ולהקים בהם מדינה פלסטינית. כפי שהמפגינים בתוניסיה סילקו את השליט זין בן עלי.

איך תגיב ישראל? תירה במפגינים ותהרוג בהם לעיני המצלמות מכל העולם? אסון תדמיתי. תכלא אלפים בגלל הפגנה לא חוקית? לא מעשי. תאשים את הרשות הפלסטינית? לא רלוונטי. ואם המפגינים ימשיכו לצעוד, יום אחרי יום, מגובים באהדה בינלאומית?

התרחיש הזה - שהחוקרים שאול משעל ודורון מצא כינו "אינתיפאדה לבנה" - עשוי להתממש באוגוסט-ספטמבר, בבוא תאריך היעד שקבעו הפלסטינים להכרזה על מדינתם העצמאית. מחמוד עבאס וסלאם פיאד מאגפים את בנימין נתניהו. המהלך המשולב שיזמו, בניית מוסדות בצד הכרה בינלאומית, מבודד את ישראל ומציג אותה כסרבנית שלום שמתעקשת לאחוז בהתנחלויות.

העולם מתרגל בהדרגה לרעיון, שפלסטין תצטרף למשפחת האומות כבר בקיץ הקרוב. זה מה שהנשיא ברק אובמה הבטיח בנאומו בעצרת האו"ם האחרונה. זה מה ששרת החוץ הילרי קלינטון הבטיחה בנאומה בפורום סבן ("מדינה פלסטינית שתושג במו"מ בלתי נמנעת"). זה מה שמבטיחות מדינות אמריקה הלטינית, ועתה גם רוסיה - חברת הקוורטט ומועצת הביטחון. באין מו"מ, יהיה בינאום.

כגובה הציפיות הפלסטיניות, כך יהיה גם עומק האכזבה כשיגיע ספטמבר והעצמאות תבושש לבוא. כשהוחמץ תאריך היעד הקודם להסדר קבע, 13 בספטמבר 2000, פרצה האינתיפאדה כעבור שבועיים וחצי. הפעם הכינו הפלסטינים מראש את הגיבוי הבינלאומי, ואם ינהגו בתבונה מבחינתם, הם יימנעו מפיצוץ אוטובוסים ויתמקדו במחאת רחוב. כמו בבילעין, אבל במזרח ירושלים.

טענות הנגד של נתניהו, שהפלסטינים אשמים בהכשלת המו"מ, מתקבלות בחוסר אמון. עבאס מספר לכולם, שהעביר לנתניהו הצעת שלום מפורטת בכל סוגיות הליבה, וראש הממשלה לא הגיב. בעולם מאמינים לו. "קרב הבלימה הדיפלומטי" שמנהלת ישראל נגד ההכרה בפלסטין זכה להצלחה חלקית: הקונגרס האמריקאי והאיחוד האירופי הביעו התנגדות להכרזת עצמאות חד-צדדית. אבל העמדה הישראלית הולכת ונשחקת, עם כל מדינה שמכירה בפלסטין בגבולות 1967.

נתניהו מגיב בהתבצרות. הוא סילק את שרי העבודה הסוררים מממשלתו, ובחר בקואליציה ימנית כדי להפגין "עמידה נחושה" מול הלחץ הבינלאומי. הספין המגוחך שיצא מלשכתו, כאילו השרים המודחים אשמים בקיפאון המדיני, מופרך אפילו בסטנדרטים שלו. בוז'י הרצוג ואבישי ברוורמן, הפוליטיקאים הכושלים שאיבדו את עולמם בהססם לפרוש מהממשלה, סיכלו את השלום? הם, ולא סירובו של נתניהו להקפיא את ההתנחלויות ולדון בגבולות?

עכשיו יש לנתניהו כמה אפשרויות פעולה, בניסיון לסכל את עצמאות פלסטין. כולן גרועות. מאוחר להציג תוכנית מדינית שתשכנע מישהו בעולם, ותזכה לתמיכת הקואליציה הימנית. הוא יכול לתקוף את איראן, או ללכת לבחירות מוקדמות. בשני המקרים הסיכון עצום והבעיה רק תידחה. הוא יכול לערער את שלטון עבאס בצעדי גמול, ובראשם העסקה להחזרת גלעד שליט, שבה ישוחררו פעילי חמאס לגדה המערבית. זה יפגע ברשות, אבל גם יסכן את ישראל. והוא יכול להכיר מיוזמתו במדינה פלסטינית בגבולות הקיימים, להתנתק ממנה ככל האפשר, ולהציע לה לנהל מו"מ.

הקיץ המתקרב מזמן לנתניהו אתגר מדיני מורכב מאין כמוהו. הוא יזדקק לכל כישורי התחבולה שהפגין עם אהוד ברק בפירוק מפלגת העבודה, כדי לאגף בחזרה את עבאס ולמנוע עימות עם הפלסטינים. אם ישאיר בידיהם את היוזמה, ייאלץ להתמודד עם תהלוכת העצמאות שלהם בירושלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו