בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל הראל | מורשת רבין, פרס ושרון

תגובות

הוא מנהיג שהכזיב, ואורחות חייו אינן מתאימות לראש מפלגת שמאל. וגם את השלום לא הביא. אם כן, על מה המהומה? הוא הפנים את הביקורת, הניח את כתר ההנהגה ועזב את המפלגה שאיננו רצוי בה. בצהלות ברוך שפטרנו היו אפוא מתנגדיו צריכים להגיב, ולא ביבבות יתומים נטושים. הרי עכשיו, כשהטמאים עזבו את הבית, הטהורים, ובמיוחד הנאמנים (עמיר פרץ, למשל, שבעבר כבר פרש ל"עם אחד", ובאחרונה, עם איתן כבל, בחן אופציות בקדימה), ישיבו לעבודה את בוקרו של שחר חדש.

ספק אם אהוד ברק אכן חולל את התרגיל "הכי מלוכלך". אבל ברור, שהמתקפה המשולבת נגדו היא הצבועה והצמאת דם שנודעה אי פעם בפוליטיקה הישראלית. כמעט שלא נותר איש ציבור, או אקדמאי המתנגד לברק, שלא זומן לבקר אותו, להשמיצו ולשפוך את דמו. הדבר בלט במיוחד בתחנת הרדיו שברק לכאורה אחראי לה - גלי צה"ל.

"זהו התרגיל הכי מלוכלך בפוליטיקה הישראלית", אומרת, בלי להסמיק, ציפי לבני. לבני השתייכה לממשלת הליכוד, שקבעה "דין נצרים כדין תל אביב". לימים החליט אריאל שרון לעקור את נצרים ואת גוש קטיף כולו. כדי להשיג לגיטימציה יזם משאל בקרב מתפקדי הליכוד והתחייב לקבל את הכרעתם. שרון הפסיד, אך החליט להוציא לפועל את העקירה. הוא פילג את הליכוד והקים - לקול תרועות אלה שהיום תוקפים את פילוג ברק - את קדימה. לבני הלכה אחריו, וממש כאורית נוקד גנבה את המנדט. כפרס על נאמנותה לערכים בסיסיים של הוגנות, מוסריות, פוליטית ואנושית, התמנתה לבני לשרת החוץ.

חבורת "עצמאות" ביצעה תרגיל מסריח. אבל רק למי שבעבר התנגד לתרגילים מסריחים - גם אם שירתו את מטרותיו - יש זכות לכנות כך את המהלך הנוכחי.

לברק לא היו עכבות משום שמהלך כזה הוא נורמטיבי בפוליטיקה הישראלית. את ההכשר לנורמה הפסולה נתנו אלה שתמכו בתרגיל המסריח של שמעון פרס; ביצחק רבין כשקנה את ש"ס ואת עריקי רפאל איתן כדי להשיג רוב לאסון אוסלו. אך יותר מכולם אשמות המערכות הציבוריות, לרבות מערכת המשפט, שתמכה בשרון כשניתץ, כשור מועד, כל נורמה. אלה ששיתפו פעולה עמו, בתוספת צדיקים אד-הוק, עטים היום כעופות דורסים על ברק. עד כדי שלילת זכותו לשמש שר ביטחון.

בבריחה מלבנון, שהציתה את מלחמת הטרור של תחילת שנות האלפיים, הוכיח ברק, כי אינו אסטרטג. במהלכיו הרופסים במיגור המלחמה העקובה מדם, פרי חטאו הקדמון, הוכיח זאת פעם נוספת. בהיסוסיו לצאת למבצע "עופרת יצוקה" - ובהפסיקו אותו בלי למוטט את החמאס ובלא גלעד שליט - שוב נוכחנו לדעת שלאגדה אין כיסוי. לכן ובגלל מחדלים אסטרטגיים נוספים שעליהם הצביע באחרונה אהוד אולמרט, אין הוא ראוי להיות שר ביטחון. אך לא משום שפילג את העבודה. פילוגים כאלה התרחשו לעשרות, וזכו לתהילה כשנועדו לקדם אג'נדה שמאלנית. רק כשהפילוג עלול לסייע ל"ימין" (אף שכבר מזמן אין ימין פוליטי משמעותי בישראל), היינו את בנימין נתניהו, הפילוג האחרון הוא בוגדני, מלוכלך ומסריח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו