בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רפרם חדד | נס בתוניס

תגובות

לפני פחות משנה, רגע לפני נסיעה היסטורית ללוב, ישבתי בפאב ברחוב לפאייט שבמרכז תוניס עם חברים מקומיים. שתינו בירה קלטיה, אולי יותר מדי, ודיברנו בין השאר על הפערים הגדולים בין שכבת הביניים המשכילה לדיקטטורה החילונית של בן עלי, ובעיקר על חוסר המעש. מאיה, עורכת דין ומהדמויות שהניעו את המהפכה הנוכחית, חזרה על המשפט שנאמר ביותר מדי שולחנות בתי קפה, שזה רק עניין של זמן עד שהציבור ייצא להפגין. וכולם ענו את התשובה הנדושה גם היא: אין חיבור מספיק בין השכבה האינטלקטואלית לעם.

איש מהם לא הבין למה אני נוסע ללוב. התנועה היא בדרך כלל הפוכה: לובים באים לתוניסיה כדי לשתות אלכוהול ולראות נשים. ליד המועדונים בסוסה חונות מכוניות פאר עם לוחיות רישוי לוביות והם יושבים בתוכן, שותים אלכוהול מקומי ומעשנים חשיש משובח מנרגילות. זמרת בלבוש אדום חושפני שרה על בחורה יפה אחת ובודדה. אך גם מעל השולחן בפאב בלפאייט, השקיף תדיר, חזק יותר מהמציאות, פוסטר של בן עלי, סרט אדום כרוך על גופו, עומד ליד שולחן לבן מסוגנן.

המראה של תוניסאים עומדים וצוהלים, ולרגליהם פוסטרים של בן עלי, קרועים, היה מרגש ומשונה מאוד: המערב תמך באופן מסורתי בדיקטטורה החילונית של בן עלי. התמיכה הזאת באה גם על חשבון השאיפות הלאומיות של התוניסאים. אך למרות הגב המערבי וסתימת הפיות הפוליטית המקומית, הם החליטו לצאת לרחוב בצעד אמיץ ומעורר השראה. העובדה העיקרית שבולטת במהפיכה האחרונה היא שהעם התוניסאי הוא אחד מהעמים היחידים שהתקומם בכוחות עצמו מול שלטון דיקטטורי. העם היה צריך להתגבר על הפחד התמידי מהשלטון, וגם מהמוסכמה המערבית לפיה תוניסיה היא מדינה מתקדמת, גם במחיר דיכוי חופש הביטוי.

כשאני יושב עם ידידים בבתי הקפה של קהיר, הם מפצירים בי לחזור לרמדאן. בתוניס איש לא מתייחס לרמדאן, עדיף לך לבוא לכאן, הם אומרים. אני משיב שאני יהודי, והם אומרים שזה לא משנה. בעיניהם, תוניסיה היא מקום חילוני, לא טוב לאתוס השמי, המסורתי. אך המאה האחרונה הראתה כי למרות הכל יש בתוניסיה חברה מסורתית אמיתית. מצד אחד תעשיית קולנוע פתוחה וגם פרובוקטיבית, מצד שני העיר קיירואן, הקדושה לאיסלאם שצומחת עם הבירה תוניס ובמקביל לה. עיר מתירנית רדיקלית, שאסור לנשים לעטות בה בורקה, אך אזורים בה עדיין משמשים לעלייה לרגל למוסלמים מרחבי העולם הערבי.

ההתערבות המערבית, החל בקולוניאליזם הצרפתי וכלה בפטרונות שהפגינו האירופים והאמריקאים בעת שלטון בן עלי, וגם כעת, לאחר שבן עלי ברח, מחלישה את העם התוניסאי. הפנאטיות האינטרסנטית המערבית - גרועה יותר מכל דת - שימרה את המצב הקיים. במגושמותה היא הביאה לעליית האיסלאם הקיצוני במזרח התיכון, וגם עכשיו היא מנסה להתערב בתהליך המרהיב המתרחש בתוניסיה. המהפיכה התחילה, למרות הפטרונות המערבית, והיא צריכה להישאר נקייה מהכתבות.

החיבור בין השכבה האינטלקטואלית התוניסאית, שנמצאת ברובה בפאריס ומיעוטה בתוניס, למהומות על רקע כלכלי, יצרו הזדמנות נדירה למהפיכה אמיתית. מאיה וחבריה בתוניס עוד לא מבינים איך זה קרה להם. השילוב הנדיר שממנו נוצרות מהפיכות מתרחש על מפתן ביתם, ולא דרוש הרבה כדי להשלים את התהליך.

הבחירות החדשות בתוניסיה, אלו שיתקיימו בעוד כ-60 יום, יעזרו להגדיר מחדש את רצונו של העם התוניסאי. זוהי דמוקרטיה חדשה, ורוב המועמדים מגיעים מחוץ למדינה, חוזרים מהגלות. הם לא מוכרים, והבחירות הקרובות מיועדות רק לתקופת מעבר, אך תקופה זו תעצב את העתיד של תוניסיה. הבעיה העיקרית של תוניסיה היא לא אנשיה, כפי ש"מומחים" מנסים לצייר, אלא סובביה. אם תוניסיה תצליח לשמור על עצמאות פוליטית מול כל העולם, היא תשקף את כוחם האמיתי של אנשיה.

הכותב הוא אמן, שמחלק את זמנו בין ישראל לתוניסיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו