בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניבה לניר | עבד על כ-ו-ל-ם

תגובות

אברהם (בייגה) שוחט הוא אדם מתון. בשבוע שעבר מיצב את אהוד ברק מתחת לקו אדום. ברק בביטחון מסוכן לישראל, אמר שוחט. זו היתה, אם איני טועה, האמירה הקשה ביותר שהושמעה אי פעם נגד ברק. הסכנה, אמר שוחט, היא באישיותו של ברק. העדר בלמים מוסריים ופוליטיים עלול להיות הרה גורל בהינתן החלטה בדבר תקיפה באיראן.

החלטתו הבן-גוריונית-שרונית-פרסית של ברק, לצאת לעצמאות פוליטית, עלולה להתגלות כטעותו הגדולה ביותר, צעד אחד רחוק מדי. לאחר כישלונו בבחירות 2001, בנה ברק את חזרתו לחיים הפוליטיים על האבחנה שיעשה הציבור בין ברק הלא-סחבק, למנהיג שסומכים עליו, בין פוליטיקאי בלתי מהוקצע לביטחוניסט שנכון להפקיד את הביטחון בידיו. האבחנה, שהתקבלה על דעתם של חסידים ומתנגדים, טושטשה עכשיו, אם לא נמחקה כליל.

במאי 98', כשנה לאחר שנבחר ליו"ר העבודה, הופיע ספרם של בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק - חייל מספר 1" - ביוגרפיה מאושרת (במונחי מו"לות: ביוגרפיה שקיבלה את אישורו של בעל הדבר). השבוע חזרתי לעלעל בספר גדוש המעללים, השבחים והכישורים, ומצאתי - בהפוך על הפוך - תשובה לשאלה מדוע ברק מעורר אנטגוניזם כה רב.

מי קיבל אשראי יותר ממנו כאשר התמודד על ראשות הממשלה? למען מי התגייסו רבים יותר? לראשו של מי נשזרה תהילה רבה יותר? הספר (שהוצאתו והפצתו הם סיפור בפני עצמו, עוקף מימון בחירות) מסתיים בהסברו של ברק כיצד ינצח בבחירות. בלכתו לקלפי, אומר ברק, הבוחר ישאל את עצמו שלוש שאלות: למי הוא מאמין? על מי הוא סומך כשהוא מוביל את המדינה? והעיקר: מי "מגלה אכפתיות רבה יותר כלפי כאזרח וכאדם, מי רוחש לי כבוד ומרגיש שבעצם הוא משרת אותי, ולא אני אותו"?

אכן: מעולם במערכת בחירות ישראלית לא התגייסו רבים כל כך נגד אחד (בנימין נתניהו) ובעד אחד (ברק). עיקרו של הסיפור ידוע. תקווה ואכזבה משמשות בו במנות גדושות, ולא בעירבוביה. בזו אחר זו נגוזו התקוות: אלה של שלמה בן-עמי (בביטחון פנים), שמעון פרס (בפיתוח אזורי), עוזי ברעם, חיים רמון ואברהם בורג (שיצאו בחוץ). תקוותיהם של הזקנה במסדרון בית החולים בנהריה, של ערביי ישראל ושל הפלסטינים.

הנשיא האמריקאי ביל קלינטון והשגריר מרטין אינדיק הרעיפו שבחים על יכולותיו, אך דקרו במדקרות חרב את התנהלותו, לפני ובימי המשא ומתן בקמפ-דייוויד ובשפרדסטאון. כמעט כל שיחה עם בכירים שעבדו במחיצתו מתאפיינת בתיאורים מוזרים של כפל לשכות, אחת רשמית והשנייה חיצונית. כמעט כל שליח מטעמו, לפלסטינים ולמנהיגים ערבים, נפגש בכניסתו בשלושה-ארבעה שליחים נוספים, שלא ידע על שליחותם. את נתניהו צולבים על כך. ברק חשב, כנראה, שיישאר יבש.

זה עבד גם כשזיגזג לקואליציה ו"גנב" את חוקת המפלגה ומוסדותיה. זה הפסיק לעבוד כשהרשה לעצמו לעבוד על כ-ו-ל-ם. כל מי שעמד בדרכו, מבג"ץ עד רמטכ"ל. "תדע כל אם עברייה שמסרה את גורל בניה לידי המפקדים הראויים". בן-גוריון אולי לא מתהפך בקברו, אבל כל אם עברייה צריכה עכשיו לדאוג מאוד. לא בגלל המפקדים, אלא בגלל המופקד עליהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו