בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמיר אורן | המבקר מייתר את טירקל

תגובות

הסתבכות פרשת מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל מוכיחה עד כמה מיותרת הוועדה המייעצת לעניין מינויים לתפקידים בכירים באישור הממשלה (רמטכ"ל, מפכ"ל, נציב שב"ס, נגיד בנק ישראל ומשנהו) או ראש הממשלה (ראשי השב"כ והמוסד). בגלגול הנוכחי של פרשת גלנט היא מורכבת מהשופט בדימוס יעקב טירקל, משה נסים, גילה פינקלשטיין ושמואל הולנדר, שחברותו בוועדה פקעה בעצם עם סיום תפקידו כנציב שירות המדינה.

ועדת טירקל התרשלה במילוי משימתה המוצהרת - מניעת מינויים בעייתיים מבחינת טוהר המידות או זיקת המועמדים לשר שהציע את המינוי. היא עשתה את מה שלא היתה צריכה לעשות (לחוות דעה מלומדת על הישגיו המקצועיים של גלנט), ולא עשתה מה שהיתה צריכה לעשות (לבדוק היבטי טוהר מידות). די היה לה ביומיים ובשתי ישיבות, שלא איתגרו את ארבעת העדים - גלנט, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל גבי אשכנזי - אלא שימשו הד לדבריהם. המונח "חותמת גומי" אינו יאה כאן, כי הוא גורם עוול לגומי.

ועדת המינויים הבכירים, שנולדה ב-1997 כלקח מכישלון ניסיונו של נתניהו למנות יועץ משפטי לממשלה, אינה מרבה לפסול מועמדים; דומה שמעולם לא הגיעה לכדי כך, אם כי התקרבה למצב כזה ב-2007, כששיכנעה את המועמד למפכ"ל יעקב גנות לוותר.

יש לה, בעצם, שתי מטרות סמויות: להרתיע שרים מלהציע מועמדים מופרכים, ולחסן את המינויים שיאושרו מפני עתירות לבג"ץ, הן משום שיו"ר הוועדה הוא עמיתם-לשעבר של שופטי בג"ץ (גבריאל בך ולאחריו טירקל), והן משום שהיועץ המשפטי לממשלה, בבואו להגן על המינוי בבג"ץ, יוכל להסתמך על דיוני הוועדה להוכחת שיקוליו וסבירותם.

לוועדת טירקל לא היה מטה וגם לא כלים לזימון עדים או לבדיקת מסמכים. היא לא הרתיעה את ברק מלבחור בגלנט בלא שיטרח לבדוק תחילה ביסודיות את רקעו האישי, להבדיל מזה הצבאי; ברק היה יכול להטיל את הבדיקה הזאת (שתכלול גם את מועמדים מוצהרים נוספים לרמטכ"ל) על המלמ"ב, הממונה על הביטחון במערכת הביטחון. בגלל הרשלנות, נכשל חיסון המינוי מפני עתירה לבג"ץ. השופטים הציגו ליועץ המשפטי שאלות חדות ושלחו אותו להתכונן למועד ב'.

בהעדר החלטה להורות למשטרה לפתוח בחקירה פלילית (נגד גלנט, קצינים אחרים או עובדים במינהל מקרקעי ישראל), גם ליועץ אין אמצעים לגביית עדויות. להפתעתו, החיובית במקרה זה למרות המשקעים ביניהם, נכנס לזירה שחקן ישן-חדש, משרד מבקר המדינה, שאצלו נצבר חומר רב באגף ט"ו (המינהל, נציבות שירות המדינה). ראש האגף, בני גולדמן, ידוע כאיש ביקורת נחוש וענייני. בין השאר, התעמת לפנים גם עם הולנדר. בספטמבר, עם הגשת העתירה לבג"ץ, נידב המבקר ליועץ את אוסף חומרי גלנט וחדל לעת עתה מלעסוק בו, לפחות ככל שידע היועץ.

אבל בשבוע שעבר הקפיץ דבר-מה בחומר (סתירות משוועות? חשיפת שקרים?) את יועצו הבכיר של המבקר מיכה לינדנשטראוס - עו"ד אריה רוטר, שבהיותו היועץ המשפטי של השב"כ קיים מגע הדוק עם מחלקת הבג"צים בפרקליטות. תגובת השרשרת לפניית רוטר למחלקת הבג"צים חיברה את המסלולים הנפרדים של המבקר והיועץ. זהו רקע השימוע של גלנט, אתמול אצל המבקר, ושימוש יצירתי בסמכויות המבקר לאיסוף ממצאים הנחוצים ליועץ לגיבוש תשובתו לבג"ץ.

מוטב לבטל את ועדת טירקל ולהעביר את סמכויותיה למבקר המדינה, שצוותו מיומן ומנוסה. דיווח המבקר לוועדת ביקורת המדינה בכנסת יועיל להגברת הפיקוח על ממשלת הבובות, שהצביעה בצייתנות עיוורת בעד אישור המלצת ברק שבהסכמת טירקל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו