בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עודד ערן | מדינאות של גז

תגובות

הדיון הציבורי הסוער על גובה התמלוגים והמסים, שחברות הגז אמורות לשלם למדינה, אינו מייתר את הדיון בהיבטים אסטרטגיים, מדיניים וכלכליים. היקפן האדיר, במונחים ישראליים, של תגליות הגז, הופך אותן למשאב אסטרטגי שבעזרתו יכולה ישראל לקדם את יחסיה עם הגושים הכלכליים והמדיניים הגלובליים. מנגד, בהעדר הסדרים מוסכמים עם שכנותיה לחוף הים התיכון, עלול המשאב האסטרטגי לערער עוד יותר את היציבות האזורית.

האינטרס הישראלי הברור הוא להגיע עם השכנות להסדרים כדוגמת ההסכם עם קפריסין, על סימון הגבול בין האזורים הכלכליים. ברור שבהעדר הסכם שלום ולנוכח מעמדו החזק של החיזבאללה בלבנון, הדבר בלתי אפשרי ולכן יהיה צורך בתיווך בינלאומי. אחד היזמים המרכזיים הישראלים בתחומי חיפושי הנפט כבר הציע לקפריסין להקים מתקן משותף לניזול הגז, שיובל אחר כך במכליות לאירופה. אך עולה שאלה מקדמית, שהתשובה עליה אינה של המפיק בלבד, והיא לאן מכתיבים האינטרסים הכלכליים-המדיניים של ישראל לנתב את הגז.

אופציה אחת היא לייצא אותו לענקי הכלכלה האסיאניים ובראשם סין והודו. יש בכך היגיון, שכן עוצמתן הכלכלית הולכת וגדלה. יצוא מזרחה מאפשר שיתופי פעולה כלכליים לניזול הגז ולהובלתו גם עם מדינות מפיקות אחרות כגון מצרים, ומפיקות גז בחצי האי ערב.

האופציה השנייה היא לייצא את הגז מערבה, לאירופה. בצד פוטנציאל החיכוך עם שכנים כגון לבנון, הפלסטינים ואולי גם סוריה, אם זו תגלה גז באזור הכלכלי-הימי שלה, יש פוטנציאל חיובי גדול בשיתוף פעולה עם אלו ביצוא הגז והובלתו לאירופה. מתקן ניזול משותף לכל המדינות המפיקות גז נראה היום כאוטופיה, אך הוא בהחלט אפשרי באמצעות גוף כלכלי-מדיני שלישי, כמו חברות גז ומוסדות מימון אירופיים.

לעומת תומכי היצוא לאסיה, יטענו חסידי היצוא לאירופה שעתידה הכלכלי, התרבותי והמדעי של ישראל מעוגן באירופה. את יצוא הגז הטבעי יש להפנות לשם גם כדי למנף אותו לבניית מערכת יחסים מאוזנת, עמוקה וממוסדת יותר עם האיחוד האירופי.

נספח לשאלה זו הוא ההקשר הטורקי. כבר היום הולכת ומתפתחת בטורקיה רשת של צינורות להולכת גז ממרכז אסיה לאירופה. לתוואי ההובלה מקפריסין יש אלטרנטיבה, שאותה ניתן לנצל לשינוי במאזן היחסים הנוכחיים בין ישראל לטורקיה. מנגד, יהיו מי שיטענו שהתפנית מזרחה באוריינטציה הטורקית אינה זמנית, וכי ישראל אינה יכולה להפקיד משאב אסטרטגי אדיר בידי ממשלה כה עוינת כממשלתה הנוכחית של טורקיה.

צדק ראש הממשלה בדברו על ניצול התמלוגים להשקעות ארוכות טווח, בעיקר בחינוך. נכון עושים נגיד בנק ישראל ואחרים, המבקשים ללמוד את ההשלכות הכלכליות של תזרים התמלוגים לממשלה וליצור את המכשיר הפיננסי הנכון לניצולם האופטימלי.

אך גם ההיבט האסטרטגי-המדיני שנלווה ליצוא הגז ראוי לדיון מעמיק ולא ניתן להשאירו בלעדית להחלטת חברות הגז. מקומו של דיון זה במישור הממשלתי הוא במועצה לביטחון לאומי, אבל יש גם עניין בדיון ציבורי עמוק בשאלות אלו, ולא רק בשאלה על גובה המס והתגמולים.

הכותב הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי ליד אוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו