בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצחק לאור | גלנטריה

תגובות

אחרי הקמת המדינה נבנה המושב עמיקם - חור נידח בימי התלות בתחבורה הציבורית - עם אביאל וגבעת ניל"י, שכניו האחרים ממושבי בית"ר, על אדמות הכפרים סינדיאנה וצברין, שתושביהם, כמו כל תושבי האזור הפורח הזה, גורשו מזרחה. אדמות היו בשפע, לחקלאות, לשטחי אימונים, לעתיקות, ועכשיו גם לכביש מהיר והרסני.

העשורים שעברו, בין המלקוח הגדול, עם הקמת המדינה וחקיקת חוקי הקרקעות בשנים הראשונות שלה, ובין העשור האחרון כיסו על מה שנחשף לפעמים: הקרקעות כרכוש אדיר, קורץ לתקיפים ומעלה שאלות על הקשרים המתמידים בין המדינה ליקיריה.

חלק קטן ממיליון הדונמים ניתן אי-אז לידיים פרטיות. האפוטרופסית החביבה ביותר היתה ההתיישבות העובדת. הקיבוצים והמושבים - הוותיקים, בנוסף למעט שהיה להם, והחדשים - קיבלו הרבה מאוד אדמות. יחד השתתפו כולם בחזון החקלאות כשחרור אדם, או כצידוק לשליטה בקרקע. כרם הזיתים ובריכת השחייה ומשכן גלנט הם באמת רק סימפטום קטן של שקיעת הסדר הישן (בלי לזלזל במוסר הספר של השתלטות על אדמות לא לך). מכל מקום, הקיבוצים והמושבים נעלמים כצורת התיישבות.

המתנה שקנה החבר העשיר לאריאל שרון מידי מינהל מקרקעי ישראל - 4,200 דונם מאדמות הכפר הוג' - כדי לבנות ליד קיבוץ דורות את חוות השקמים, בישרה כבר ב-1972 משהו מהתקופה החדשה. עריקת ה"קיבוצניק" אהוד ברק מסמלת את השלמת הניוון, שבמסגרתו גם תיק החקלאות עבר בקלילות מ"נציג המושבים", שלום שמחון, ל"נציגת הקיבוצים", אורית נוקד. (בעבר היה זה עניין דרמטי בתוך מפא"י - את מי ייצג השר, את המושבים או את הקיבוצים: היה מדובר במכסות מים, במכסות גידול ונטיעות, שיווק, סובסידיות, ארגוני קניות וכו').

עכשיו כבר אין אינטרסים התיישבותיים. נשארו הקיבוצים כמשכירי וילות ונשארו הפריימריס במפלגת העבודה, כשהקיבוצניקים, בסכלותם הפוליטית, מסוגלים להכריע מי משלהם (ברק) ומי לא משלהם (עמיר פרץ). בסוף תהלוכת הקבורה מתנהל בבטחה חבר כנסת לשעבר ממרצ, הסוציאליסט הקיבוצניק אבשלום וילן, המייצג עכשיו את החקלאים ודורש ייבוא גדול יותר של עבודה זולה מתאילנד. כל היתר - שרה'לה שרון בשידורי הלילה החוזרים של הערוץ הממלכתי, והרבה נדל"ן מנקר עיניים.

ב-2003 נערך דיון מקיף בוועדת החוקה של הכנסת, איך לשרבב לחוקה את חוק מינהל מקרקעי ישראל כך שייראה דמוקרטי. הדובר הצבוע ביותר בדיון היה אברהם בורג: "אני חושב שאחד הדברים שצריך לשקול לגבי החוק, בוודאי אם יהיו יסודות החוק הזה בעיקרם יסודות של שוויון, הוא הפרדה בין קק"ל, שתהיה מינהל מקרקעי הלאום לצורך העניין, לבין מינהל מקרקעי המדינה או מינהל מקרקעי ישראל, שהקרקעות שהוא מנהל שייכות לכל האזרחים והתושבים".

אחרי כן פרש בורג לעסקים ולקריירה אירופית של "פוסט ציוני", אבל מינהל מקרקעי ישראל אכן מפשיר קרקעות לערים היהודיות, ומדי פעם נותן "בתמורה" לקק"ל קרקעות, שבשום אופן לא יימכרו לערבים. זהו החלק הממשי של פוליטיקת האדמות בישראל: מי מחלק קרקעות? הבית של יואב גלנט הוא אמנם תמונה ססגונית, אבל התחרות העזה על ראשות קק"ל משמעותית הרבה יותר.

הערבים בישראל מנו כ-50 אלף בני אדם אחרי הגירוש הגדול. היום הם מונים כמיליון. מאז הסתיימה הפקעת קרקעותיהם - גם של הנוכחים, לא רק של הנפקדים - לא השתנה גודל השטח בבעלותם: שני אחוזים מכלל קרקעות הארץ למגוריהם ההולכים ומצופפים. רק אחוז אחד משמש אותם לחקלאות. שטח הכפרים לא הורחב. לכמה אזרחים ערבים ניתנו 35 דונמים של זיתים? באיזה יישוב ערבי נבנתה בריכת שחייה? הנה ההיסטוריה של מדינת ישראל בקפסולה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו