בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גבי שפר | אין סיבה לגאווה

תגובות

פוליטיקאים, שגרירים, משפטנים, אקדמאים ואזרחים ישראלים רבים מתגאים בהיותה של ישראל הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ולא סתם - אלא דמוקרטיה לתפארת (ראו, למשל, מאמרו של ההיסטוריון אלכסנדר יעקובסון "מי צריך לפחד מליברמן", "הארץ" 20.1).

טענתם המרכזית היא, שבישראל קיים חופש ביטוי, שגם דבריהם ומעשיהם הקיצוניים של אנשים כמו אביגדור ליברמן, חלק מחברי מפלגות הימין, ראשי המתנחלים, רבנים ופוליטיקאים חרדים - הפועלים לסתימת פיותיהם של "סמולנים" - אינם יכולים להביסו. סופם של מעשים אלה להיכשל, והדמוקרטיה הישראלית תמשיך לשגשג. אחרים משתמשים בטיעון שלפיו נערכות בישראל בחירות חופשיות לחלוטין - כדי להצביע על עמידותה של הדמוקרטיה הישראלית.

כל הטוענים כך לוקים בהבנת מהותו הבסיסית והאמיתית של משטר דמוקרטי. חופש ביטוי, חופש תנועה וחופש בחירה הם מאפיינים חשובים, אבל הם מבטאים בעיקר את מה שמקובל לקרוא דמוקרטיה פורמלית; דמוקרטיה שבה לאזרחים, שהם הריבון האמיתי ולא הפוליטיקאים בממשלה ובכנסת, יש זכויות בעלות חשיבות משנית.

לעומת זאת, דמוקרטיה אמיתית היא משטר שבו האזרחים משפיעים באופן מובהק על ההחלטות המהותיות ביותר בדבר המהלכים האסטרטגיים והטקטיים של הפרלמנט, הממשלה והביורקרטיה.

גם בדיקה שטחית לחלוטין של המצב השורר בישראל מנקודת ראות זו מראה, כי לאזרחים, כולל לארגונים החברתיים הרבים הפועלים כאן, יש השפעה מועטה ביותר, אם בכלל, על ההחלטות המתקבלות על ידי הכנסת והממשלה. ראו לדוגמה את ההשפעה האפסית של ההפגנות, המצעדים ומופעי המחאה למען שחרורו של גלעד שליט, לשיפור מצבם של הנכים, המוגבלים וניצולי השואה, נגד תוואי גדר ההפרדה, או את השפעת התגובה הציבורית על אסון הכרמל; כל אלה ועוד מראים, כי בדמוקרטיה הישראלית הלכה למעשה אין לציבור - הריבון האמיתי - כמעט כל השפעה על מהלכי השלטון.

וזאת בלי להזכיר את השחיתות הרבה, את השקרים הנאמרים בפומבי ללא מצמוץ, את קידום האינטרסים וההנאות האישיים של הפוליטיקאים, של ביורוקרטים בכירים ושל בעלי ההון, האופייניים למשטרים בלתי דמוקרטיים.

מצבה הרעוע מאוד של הדמוקרטיה הישראלית מחמיר מיום ליום. הסתלקותו של אהוד ברק ממפלגת העבודה וחבירתו הסופית לנתניהו, לליברמן ולאלי ישי רק תחיש את תהליכי המעבר למשטר אוטוריטרי פשיסטי בישראל. וזאת גם אם חופש הביטוי והבחירה יישמרו לכאורה.

ארבעת האישים, המנהלים כעת את הפוליטיקה הישראלית - אלה שעל פיהם יישק דבר, למעשה, כשמדובר בכל ההחלטות המהותיות במדינה - אינם מתייחסים כלל ועיקר לרצונם ולתביעותיהם של האזרחים, כולל לתביעות הארגונים החברתיים. כולם מגלים נטיות אנטי דמוקרטיות מובהקות, בעלות אופי לאומני. יחסם לכל קבוצות המיעוט - הפלסטינים הישראלים, נשים, נכים, עניים וכדומה - הוא של חוסר התחשבות מוחלט.

לכך אפשר להוסיף גם את המבנה הפורמלי של הפוליטיקה הישראלית, המאפשר להם להמשיך ולנהוג באופן לא דמוקרטי ולאומני. אם לא ייבלמו, ארבעת האישים שהבטיחו את המשכיותה של הממשלה הזאת יהפכו את הדמוקרטיה הישראלית למשטר בעל אופי פשיסטי, לאומני ואוטוריטרי. לכן, יש לפחד מנתניהו, ליברמן, ישי וברק.

פרופ' שפר מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו