בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עודה בשאראת | הקורבן של הקורבן

תגובות

בישיבת הממשלה החגיגית לכבוד פרישת מאיר דגן מראשות המוסד אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שכאשר הסביר לו דגן את פשר התמונה המונחת לפניו במשרדו, הוא הבין הכל. נתניהו לא פירט. לא היה צורך. לא קשה לשער מה עובר בראשו של מי שמציב תמונה שבה נראה סבו כורע ומרים ידיים מול חבורת קלגסים נאצים.

שבתי שביט, ראש המוסד לשעבר אומר, שהתמונה היתה בשביל דגן "תזכורת לשליחותו". אבל אם הדבר היה תלוי בי, לא הייתי נותן לאדם כזה לשבת ליד ההגאים של ארגון כמו המוסד. לא מתקבל על הדעת להפקיד את הזרוע הביטחונית הראשונה במעלה בישראל, העוסקת בעניינים הרי גורל, בידי מי שהחלטותיו מושפעות באופן עז מהחוויה האישית המצמררת שסבו עבר בשואה. כי אפשר לשער, בסבירות גבוהה, שהדבר ישפיע על שיקול דעתו.

אפשר גם לשער, שלמוסד אין קשר למאבק בתנועות הניאו-פשיסטיות באירופה, דבר שהיה מצדיק הנחת תמונה כזאת בחדר הישיבות. אדם סביר יציב על שולחן העבודה שלו תמונות משמחות המשרות אווירה נעימה, כמו, למשל, תמונות של בנים, נכדים, משפחה, או נוף. לא תמונה שתעורר בו מדי בוקר, בשל ההשפלה וחוסר האונים הניבטים ממנה, רגשות כעס ונקם. כך הרי כל מנהיג ערבי ייראה לו כהיטלר, וכל מיידה אבנים קלגס נאצי. אכן, אצל רבים בממסד הביטחוני היוצרות מתבלבלות; לך תסביר להם שישראל אינה אושוויץ, והפלסטינים אינם קלגסים נאצים.

את רגשות הכעס יש להפנות לכתובת אחרת. בספר "על דעת עצמו" מביאה נורית גרץ את דברי עמוס קינן, שרצה להזכיר לאירופים, "שאת החוב שיש לעולם החופשי כלפי היהודים הוא השליך בקלות על צוואר הערבים". לטעמי, היה על קינן להזכיר תחילה את האמת הזאת למנהיגי המדינה, שבמהירות השלימו עם "העולם החופשי", שהתעלל ביהודים, ובמקרה הטוב הפקיר אותם.

לפעמים בא לי להתפרץ, כמו האשה "שו יו לו" בספרו של יו הוא "סוחר דם" ולצעוק כפי שהיא צועקת לנוכח האסונות הפוקדים אותה: "מה כבר חטאתי בגלגול הקודם?" באמת, במה חטאו הפלסטינים בגלגול הקודם, שמגיע להם עונש נורא כזה - לשמש שק חבטות לקורבנות הנאצים, על רגשות הנקם והאין אונים שלהם. למה נבחרנו, דווקא אנחנו הפלסטינים, להיות האויבים של ניצולי השואה, למה נבחרנו להיות הקורבן של הקורבן.

אני נזכר בשיר הנוגע ללב של המשורר הפלסטיני טאהא מוחמד עלי, המספר על "עבד אל-האדי (ה)נלחם במעצמה גדולה". עבד אל-האדי, שאינו יודע לומר כשמופיע זר אלא: "תפדל, באלוהים הגדול נשבעתי, אתה חייב להיכנס!"

עבד אל-האדי הזה, הזך כשלג, "שאילו היה נתקל ב'אנטרפרייז' היה מגיש לצוות ביצים מטוגנות ולבנה טרייה מן השקית", עבד אל-האדי הזה הוא אבי והוא סבי; הוא דור שלם של פלסטינים, שידעו בעיקר לעבד את האדמה, לרעות את העדרים ולקבל יפה את פני האורח. ולפתע, לא רק נוחתת עליהם הנכבה, שטילטלה ומטלטלת את כל חייהם, אלא גם נוחת עליהם "תיק פלילי" כבד מנשוא, הגורר אותם לזירת פשע המרוחקת מהם ומהווייתם ותרבותם אלפי מילים.

אבל במבט לאחור אפשר לשער, וגם כאן במידה רבה של סבירות, שבימים הנוראים ההם, בגרמניה הנאצית או בימי הפוגרומים ברוסיה הצארית, היו יהודים שגם בלי לקרוא את הספר "סוחר דם" שאלו במרירות: "מה כבר חטאנו בגלגול הקודם?" שמגיע לנו עונש כזה; יהודים שלא הבינו מה פשר השנאה הגדולה אליהם, למרות תרומתם האדירה לאירופה, בכל תחומי המדע, הפילוסופיה, התרבות והרוח.

ייתכן שהעולם מסובך מכדי להבין את חוקיו ואת דרך התנהלותו. עואר, דמות קומית בטלוויזיה הסורית, אומר לאשתו: "החבר'ה בחוץ מרביצים לי, אני מרביץ לך, את מרביצה לילדים, והילדים מרביצים לבני השכנים". אם לא מסכימים, כדאי לפחות להרהר בדברי החוכמה הפשוטים האלה של עואר על ההתנהלות המוזרה של העולם.

הכותב הוא סופר, בעל טור שבועי ב"אל-איתיחאד" ומזכ"ל חד"ש לשעבר

מחסום בית לחם. הפלסטינים כשק חבטות לקורבנות הנאצים




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו