בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמירה הס | הוויתור הפלסטיני האמיתי

תגובות

הוויתור המהותי של ההנהגה הפלסטינית הוא על עמה הכבוש כגורם פעיל במאבק על עצמאותו. בשביל קביעה זו אין צורך במסמכים מודלפים. אכן, "מסמכי פלסטין" מאשרים סוד גלוי: בניגוד להצהרות המדוקלמות בכיכרות, הנהגת אש"ף/הרשות מוכנה לוויתורים מרחיקי לכת בקודש הקודשים של העמדה הפלסטינית המסורתית: מימוש זכות השיבה של פליטי הנכבה. "כשאנו דורשים פתרון של שתי מדינות, אין כוונתנו לשתי מדינות פלסטיניות", אמר לי בכיר בפתח כשהתייחס לשאלה על שיבת הפליטים לבתיהם.

לו כיבדה הנהגת אש"ף את עמה, לא היתה מדברת בשתי שפות, אלא מנהלת דיון גלוי על קודש הקודשים הזה. היא היתה משתפת את הציבור שלה (בארץ ובגולה) במסקנותיה: שזכות השיבה הנחלמת אינה בת השגה, לפחות בשלב זה בהיסטוריה, ושאין זה הוגן להמשיך להחזיק בשלה כארבעה מיליון בני אדם כבני ערובה תחת מגף הכיבוש. אחרים היו עונים לה שבחסות המו"מ, ולמרות הוויתורים הפלסטיניים, ישראל ממילא רק הרחיבה את שלטון ההתנחלות שלה.

לא בעיות טכניות מונעות קיום דיון דמוקרטי כזה - אלא אי ראייתו של העם כגורם מחולל שינוי. אש"ף משליך יהבו על קיבוץ תרומות ודיפלומטיה במדינות המערב, שמשתפות פעולה עם מדיניות הכיבוש. החמאס, מכור למאבק המזוין והישגיו כביכול, תלוי בקיבוץ תרומות ממקורותיו שלו ומחכה לנפילת המשטרים הפרו-מערביים בידי תנועות איסלאמיות רדיקליות.

שני היריבים הפלסטיניים יודעים להשתמש בכושר העמידה והיצירתיות של עמם נוכח העינוי היום-יומי ששמו שלטון זר. אבל הם לא עוזרים לתרגם את כושר הסבולת האישי והקולקטיבי לאסטרטגיה של מאבק עממי לא חמוש. אסטרטגיה של מאבק עממי היא מחויבות יום-יומית, קודם כל על מי שמציג עצמו כמנהיג. זוהי האופציה היחידה שנותרה אחרי האסונות שהמיטו המו"מ החובבני בשנות ה-90 והשימוש בנשק, בעיקר נגד אזרחים, בעשור שעבר. זוהי אופציה שישראל מוכיחה יום יום עד כמה היא מסוכנת לשלטון הכיבוש שלה - אחרת לא היתה משקיעה אמצעים כה רבים בדיכויה.

אבל אסטרטגיה של מאבק עממי כולל, לא רק בחמישה כפרים למופת, מתנגשת עם כיבודי השלטון שהנהגות אש"ף ופתח התרגלו אליהם, ושתלויים ישירות באישורי תנועה מהמינהל האזרחי ובחוזים עם ה"יו-אס-אייד". כך מתקבעת הרשות הפלסטינית כצינור להעברת משכורות וכאליטה מנותקת מעמה. איפה חברי המועצה המהפכנית של הפתח? היכן חברי הוועד המרכזי של אש"ף? למה הם לא מפיצים את בשורת המאבק ההמוני לחלקים אחרים בגדה? וכשמדובר בחמאס: הפוטנציאל הדמוקרטי שיש בפעילות עממית מתנגש עם האופי הצבאי שתנועה זו מפתחת, עם הצייתנות המחשבתית שהיא דורשת, כפי שמוכיח סגנון שלטונה בעזה.

חמאס ואש"ף מתמסרים למעמדם המזויף כשתי ממשלות שקיומן ושימורן הופכים למטרה בפני עצמה. לולא ויתרו על עמם כגורם קובע, היו שני הכוחות היריבים מקשיבים לו, וקודם כל מוצאים דרך לחסל את הכפילות השלטונית. ארה"ב דורשת ומציבה תנאים? איראן והאחים המוסלמים לוחשים הוראות? סליחה, היתה אומרת ההנהגה הדו-ראשית, יש פה עם שעלינו להתחשב בדעתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו