בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלי פודה | אל תזלזלו בתוניסיה

הזירה

תגובות

ב-14 בינואר 2011 התחוללה בתוניסיה רעידת אדמה. צעיר בשם מוחמד אל-בועזיזי, שהצית את עצמו, גרם להתפרצותן של מהומות, שהובילו לבריחתו של הנשיא זין בן עלי ולהפלת משטרו. כרגע, קשה עדיין לקבוע בוודאות מה בדיוק קורה בתוניסיה ואם החלפת השלטון תסתיים בדרכי שלום או באלימות. דבר אחד ברור - בתקופה הקרובה צפויים חוסר יציבות פוליטית ומאבקים בין הכוחות האיסלאמיים לכוחות החילוניים במדינה, כאשר הצבא ממלא את תפקיד מגן האומה.

למרות השאלות הפתוחות, נראה כי כבר בשלב הזה ניתן להסיק כמה מסקנות ראשוניות. עבד אל-רחמן ראשד, מנהל תחנת הטלוויזיה "אל-ערבייה" והעורך לשעבר של "אל-שרק אל-אווסט", כינה את המהומות בתוניסיה "המהפיכה הערבית הראשונה". זאת מכיוון שהשינויים שהתחוללו במשטרים ערביים במאה ה-20 היו רובם ככולם הפיכות צבאיות, שאמנם כונו "מהפיכות", אך בפועל היו רק שינוי קוסמטי בתוך האליטות. הגדרתו של ראשד מלמדת אפוא, שהאירועים בתוניסיה אינם מציינים רק מהפיכה שלטונית, אלא גם מהפיכה בתפישה של האזרח הערבי את מקומו בחברה ואת האחריות של השלטון כלפיו.

קשה להעריך עד כמה ישפיעו האירועים הללו על העולם הערבי. סלמאן מצאלחה ("על האורה בקצה הג'ורה", "הארץ" 19.1) פסק חד-משמעית, כי "אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות". זו מסקנה חפוזה, והיא אינה תואמת את מה שחושבים חלק מהאינטלקטואלים במדינות ערב. אלה מתייחסים אל האירועים כאל "מחלה מדבקת". ייתכן שזו משאלת לב. האירועים בתוניסיה אולי לא ישפיעו על מדינות ערב בטווח המיידי: רבות מהן מיהרו לחלק הטבות כלכליות ונקטו אמצעי ביטחון מוגברים כדי למנוע אפשרות של "זליגת" האירועים אליהן.

ואולם, בטווח הבינוני והארוך, לאירועים בתוניסיה יכולה להיות השפעה בכמה כיוונים: ראשית, על ההבנה של ראשי המשטר והאזרחים, שמשטר סמכותי לא יחזיק מעמד לעד בהעדר לגיטימציה. אמנם, גם המשטר של סדאם חוסיין הופל, אך זה קרה בסיוע האמריקאים - ואילו כאן, לראשונה, האזרחים עצמם נפטרו ממשטר שנוא. עובדה זו חייבת לעורר דאגה בקרב המשטרים הערביים, שרבים מהם אינם נהנים מלגיטימציה והם דומים, מבחינת מאפייניהם, לשלטונו של בן עלי.

שנית, ברור שלא ניתן להתעלם מתפקידה של התקשורת - הטלוויזיה, האינטרנט, הפייסבוק - או לדכא אותה. האזרחים למדו, שבהעדר מנגנונים אמינים של המדינה לשינוי סדרי השלטון - כלי התקשורת מספקים להם דרכי התמודדות עם משטר דכאני. שלישית, הימנעות מפתרון בעיות כלכליות וחברתיות עלולה להיות מרשם למהפיכה. האירועים בתוניסיה נבעו במידה רבה ממצוקה כלכלית-חברתית גדולה. כדי למנוע את הישנות התופעה ייאלצו השליטים הערבים להתייחס לבעיות אלה ביתר רצינות.

רביעית, יש חשיבות עליונה למאבק בין הכוחות האיסלאמיים לכוחות החילוניים: ניצחון של כל צד יהיה משמעותי במאזן הכוחות האזורי; אם המהפיכה תצליח לשמר את צביונה החילוני - או אז יהיה אפשר לדבר לא רק על מודל מהפיכה איסלאמי (איראן; חמאס) אלא גם על מודל חילוני. אין ספק כי כל שליטי האזור עוקבים בחרדה (או בתקווה) אחר תוצאות המאבק הזה.

מכל הסיבות הללו, המהפיכה בתוניסיה יכולה - כדברי אחד האינטלקטואלים הערבים - "להוות מקור להשראה ולמוטיווציה, להיות למפת דרכים חדשה, שתוביל להשבת הזכויות הגנובות והכבוד שנרמס".

העובדה שתוניסיה מצויה בפריפריה של העולם הערבי אינה מפחיתה מחשיבות האירועים. בעבר סימנה המדינה הזאת את תחילתו של מהלך היסטורי; היה זה נשיאה המיתולוגי, חביב בורגיבה, שהציע ב-1965 רעיון מהפכני: להכיר במדינת ישראל בגבולות החלוקה של 1947. בורגיבה ספג קיתונות של בוז מהעולם הערבי, אך היום ברור שסימן את ראשית ההכרה הערבית בישראל.

לכן, אין מקום לגישה המבטלת או מתייחסת בזלזול לאירועים בתוניסיה; הם מהווים עוד סימן לכך, שהעולם הערבי אינו מנותק מהזירה הגלובלית.

פרופ' פודה מלמד בחוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים



כתובת גרפיטי, ''אני אוהב חירות'', בתוניסיה. מקור להשראה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו