בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלון עידן | וילה בג'ונגל

תגובות

אתה מביט בווילה שבנה יואב גלנט, והתמונה ברורה: האיש מתאים להיות רמטכ"ל. הגודל המופרך של המקום, התאווה הגלויה לשטחים, הכוחנות שנדרשה כדי לאפשר את הקמת החווילה - אלה בדיוק הדרישות הבסיסיות ממי שאמור להוביל גוף שתפקידו לממש שליטה ארוכת שנים על שטח כבוש ועל בני אדם המתנגדים לשליטתו.

הווילה של גלנט היא במובנים רבים מטפורה למדינת ישראל. הביטו בה: כמה חוסר התחשבות בשכנים, כמה מעקפים ביורוקרטיים שמאפשרים את הכשרת השרץ, כמה אובססיה להתרחבות, להשתלטות, לקביעת עובדות בשטח. היא בעיקר סמל למגלומניה שאינה מודעת לעצמה, לכוח שאינו מבחין בהשלכותיו.

הבית שבנה גלנט הוא אכן "וילה בג'ונגל" - גילום ארכיטקטוני של תפישה מתנשאת, שבבסיסה הנחת מוצא אדנותית: לי מגיע כי אני טוב מאחרים. מדוע טוב מאחרים? אולי מפני שאני "איש חשוב", אלוף בצה"ל; או מפני שאנו "העם הנבחר". לכן, מובן מאליו שיש לאפשר לנו את שלא מתאפשר לאדם הפשוט, לשכן שאינו עם סגולה.

אם צריך למקד את הסיפור בנקודה ארכימדית אחת, שמחזיקה את כל קונסטרוקציית הכוחנות הישראלית, הרי זו "דרך המילוט" שנסללה בשביל גלנט ואיפשרה הפקעת קרקע תחת אצטלה ביטחונית. האופן שבו התאפשרה סלילת "דרך המילוט" מתמצתת כבקפסולה מרוכזת את האופן שבו מתאפשר הכיבוש בישראל. הכרוניקה היא אותה כרוניקה: מתקיים צורך יצרי כלשהו בקרב בעל הכוח, נמצאת אמתלה ביורוקרטית יצירתית למימוש הצורך, מאותר פקיד שיספק חוות דעת "מקצועית" שתכיר בצורך, נעשה שימוש ברטוריקה ביטחונית כדי להשרות הילת גבורה סביב הצורך, מנוקים רעשי רקע שלא בהכרח עולים בקנה אחד עם הצורך, נוצרת אדישות ציבורית סביב הצורך ודרכי סיפוקו. כעת בעל הכוח מממש את יצרו באופן מלא וללא התחשבות בסביבה.

גם תגובתו של גלנט מגלמת את "התגובה הישראלית" האופיינית. ראשית, שמירה על זכות השתיקה, כראוי לאדם שאינו נמצא באותה מדרגה עם האנשים שסביבו, ואינו חייב להם דין וחשבון. במקום לנהוג כשכן טוב, במקום להסביר, לנמק, לייצר דו-שיח - מועדפת כל העת הבחירה בהתעלמות, בהעדר שיתוף פעולה, במנגנונים שמאפיינים לרוב תחושת עליונות שבבסיסה כנראה תחושת אשם. מבחינת גלנט, מבחינת מדינת ישראל, תגובה הכרחית רק במידה שיידרשו לכך על ידי הייררכיות שוות או גבוהות יותר, דוגמת מבקר המדינה, דוגמת ארצות הברית, דוגמת "לחץ בינלאומי".

כשכבר מתקיימת דרישה להגיב להייררכיה גבוהה, התגובה לעולם לא תהיה תגובה אלא גרסה. כלומר: היא לעולם תביא בחשבון את ההיבט הפלילי ולא את ההיבט העקרוני. "לא שיקרתי, ייתכן שנפלו טעויות" - אלה המלים שאמורות לאפשר לגלנט להמשיך להתקדם בקריירה, להתמנות לרמטכ"ל, במקום מלים שאמורות לייצג חשבון נפש או התחלה של דיאלוג.

כפועל יוצא של כל אלה אין זה מפתיע לגלות, שמקורביו טוענים ש"עושים לו רצח אופי", בדיוק כפי שהאירופים/שמאלנים/יפי נפש עושים "רצח אופי" למדינת ישראל בכל הנוגע להשתלטות על קרקעות ואי התחשבות בשכנים.

מבקר המדינה בודק כעת את הפרשה, אבל הבדיקה מיותרת. צריך רק להביט בווילה בג'ונגל כדי לקבוע: יואב גלנט מתאים להיות רמטכ"ל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו