בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | מלחמת האור בחושך

"אליפים" (יס), "החולמים" (הוט), ערוץ הילדים, 14:30

תגובות

שתי סדרות יומיות עלו השבוע בערוץ הילדים, שתיהן משודרות באותה שעה בדיוק. מנויי יס קיבלו את "אליפים" ואילו מנויי הוט את "החולמים" (כנראה שרק אני שמתי לב שהחליטו לקרוא לסדרת נוער על שם אחד הסרטים המחרמנים ביותר בתולדות הקולנוע). יש דמיון רב וגם שוני גדול בין הסדרות המתחרות. שתיהן מתארות את קורותיהם של נערים ונערות בפנימיות ושתיהן לא מתרחשות כאן ועכשיו.

"החולמים" מתקיימת בעולם של פנטזיה גותית ששואב השראה מ"הארי פוטר" ומסרטי טים ברטון. "אליפים", אמנם מתרחש בישראל של 2011 אבל בפועל מתאר עולם קדום של ישראל נושנה, קיבוץ, תנועות נוער ומעשי קונדס. בפרק הראשון התבקשו החניכים החדשים בפנימיית גנות למסור את הטלפונים הניידים שלהם לידי המנהלת. הם למעשה הפקידו בפתיחת הסדרה את 2011 ומאותו רגע נכנסו לעולם נטול סלולר, פייסבוק והקשר של מקום וזמן.

המראה הקיצי, המאוורר והכפרי של "אליפים" תואם גם לעלילה, שנראית פשוטה וברורה מהרגע הראשון. ותיקים נגד צעירים, בנים נגד בנות, אהבות ראשונות וקטטות חדר אוכל. עולם תמים ובמידה רבה מיושן שבו הכל צפוי, גם למי שלא קרא את הספר של שטרייט-וורצל.

העולם של "החולמים" קשה יותר לפענוח. כפי שהעיצוב אפל ולוקח לעיניים זמן להתרגל לחשיכה שעל המסך, כך גם לוקח זמן לעלילה להתבהר. האפילה הזו קיימת גם באפיון הדמויות. הרוע ב"החולמים" הוא רוע אמיתי. רוע ציני, אכזרי, כוחני, רחוק מאוד מהזובורים והמהתלות של "אליפים". הרוע ב"החולמים" הוא רוע של מבוגרים, לא של ילדים. בכלל, "החולמים" היא סדרה שפונה אל ילדים אבל קורצת להוריהם. לכן לא מפתיע שבצוות השחקנים של "החולמים" משובצים פרצופים המוכרים לקהל הבוגר: שרון אלכסנדר, אילן דר, נורמן עיסא ודוד קיגלר. לצופים בוגרים אין מה לחפש ב"אליפים". אולי רק נוסטלגיה ואת שמיל בן-ארי בתפקיד ראש הממשלה. ליהוק לא רע, אגב. את בנו מגלם יותם קושניר (הבן של), שעושה עבודה טובה למרות המטען הגנטי. מתברר שקושנירים לא נעלמים, הם רק מתרבים.

מעניין לבדוק כיצד מגיב קהל היעד לשתי הסדרות. בתחושה שלי ילדים לא ייתפסו אליהם משום שהן לא זדוניות, עכשוויות וגרועות מספיק, אבל אולי זה רק הזלזול הפרטי שלי בנוער של היום. בסך הכל שתי הסדרות ראויות. הן לא מביכות, לא ציניות והצפייה בהן לא מעבירה תחושה שמאכילים את הילדים ג'אנק. לו היו לי ילדים, לא הייתי מתנגד שיצפו בהן. על השאלה אם ילדיי ההיפותטיים בכלל היו רוצים לצפות ב"אליפים" או ב"החולמים", אין לי תשובה. ילדים, אחרי הכל, אוהבים לאכול ג'אנק.



''אליפים''. אהבות ראשונות וקטטות חדר אוכל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו