בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארי שביט | באין פרטנרים

תגובות

אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. אחת לכמה שנים מופיעה ידיעה כלשהי בדבר משא ומתן כלשהו בין ישראלים כלשהם לבין פלסטינים כלשהם על הסדר קבע. אם בודקים את הידיעה היטב רואים מיד שגם במשא ומתן הזה לא נפתרה בעיית הפליטים, לא נפתרה בעיית ירושלים ולא נפתרה בעיית הפירוז. לא ניתנה תשובה לאתגר החמאס, לא ניתנה תשובה לאתגר פינוי המתנחלים ולא ניתנה תשובה לאתגר חולשת המשטר בישראל וברשות הפלסטינית.

ואולם, משום שעורכי הלילה הם בני שבט אחד, כותרות הבוקר לא עוסקות במה שלא הושג. משום שמגישי תוכניות הרדיו והטלוויזיה הם בני אותו שבט, השאלות הקשות לא נשאלות. בתוך יממה נוצרת תמונת מציאות מהודקת: הפלסטינים הטובים היו פרטנר, הישראלים הטובים היו פרטנר, הסכם הקבע היה במרחק נגיעה, אילולא באו ישראלים רעים והחריבו את הכל היינו עכשיו כבר עמוק עמוק בתוך עידן של שלום.

מצחיק, באמת מצחיק. רק אדם שלא מבין את הטרגדיה הפלסטינית יכול להאמין שהפליטים הפלסטינים יכולים לוותר על זכות השיבה לבתים ולכפרים ולערים שאיבדו ב-1948. רק אדם שאינו תופש את הממד הדתי של הזהות הפלסטינית יכול להאמין שההנהגה הפלסטינית מסוגלת להתפשר על הר הבית ועל ליבת ירושלים. רק אדם שאינו מכבד את הלאומיות הפלסטינית יכול להאמין שהעם הפלסטיני הגאה יסתפק במדינה מפורזת, מבותרת וחסרת צבא, שאינה שולטת בגבולותיה ובשמיה. לא מתוך בוז לפלסטינים אלא מתוך הערכה עמוקה אליהם צריך להבין שהם עדיין אינם מסוגלים לשלם את המחיר שהם נדרשים לשלם כדי לסיים את הסכסוך בשלום.

מצחיק, באמת מצחיק. רק אדם שלא מבין את הטרגדיה היהודית יכול להאמין שהיהודים יכולים שלא לתבוע מהפלסטינים להכיר במדינה היהודית ולהסתלק מתביעת השיבה. רק אדם שלא מכבד את ההיסטוריה היהודית יכול להאמין שישראל יכולה לוותר כליל על זיקתה להר הבית ולליבת ירושלים. רק אדם שלא מבין את המצב הישראלי יכול להאמין שמדינת ישראל תוכל לשרוד לצד מדינה פלסטינית חמושה שגבולותיה פתוחים ושמיה פרוצים. לא מתוך זלזול בישראלים אלא מתוך הערכה עמוקה לישראלים צריך להבין שהם עדיין אינם מסוגלים לשלם את המחיר שהם נדרשים לשלם כדי לסיים את הסכסוך בשלום.

מצחיק מצחיק, אבל עצוב עצוב. 15 שנה שאנחנו משטים בעצמנו: הנה הנה, או-טו-טו. פעם אבו מאזן-ביילין, פעם קמפ דייוויד, פעם ז'נווה, פעם אנאפוליס. ואם רק יצחק רבין לא היה נרצח, אם רק בנימין נתניהו לא היה נבחר, אם רק לאהוד אולמרט היו נותרים עוד חודשיים. אבל האמת היא שהפרדיגמה של התהליך המדיני הנוכחי היא פרדיגמה כוזבת. האופק המדיני המוצע הוא אופק שווא. אין פרטנר פלסטיני לשלום קבע ואין פרטנר ישראלי לשלום קבע, ואין שום סיכוי לשלום קבע בעתיד הנראה לעין.

כדי שלא יהיה עצוב מאוד וכדי שלא יתרחש אסון, צריך לחשוב מחוץ לקופסה. על הישראלים לחתור לסיום הכיבוש ללא סיכון הקיום. לצורך זה עליהם לחולל שינוי מבני במשטר, לפנות שטחים בגדה המערבית ולקבל ערבויות מהקהילה הבינלאומית. על הפלסטינים לחתור לבנייה של מדינה בעלת חיות ובעלת אתוס חיים חיובי. לצורך זה עליהם להמשיך את תנופת פיאד, לבנות מוסדות ממלכתיים ולהרחיב את שליטתם בשטחים. אם שני הצדדים מסוגלים להגיע להסכמי ביניים - מצוין. אם הסכמי הביניים אינם אפשריים, צריך להגיע להבנות ביניים שייצרו בפועל מצב דו-מדינתי. האמונה בכך שעוד משא ומתן אחד יניב עוד מסמך אחד שיביא שלום הופרכה. ההמתנה לשלום המושלם נהפכה למסוכנת. אחרי 15 שנות איוולת הגיע הזמן להיפרד מהדוגמה המשיחית של קץ הסכסוך. הדרך היחידה לחלק את הארץ היא לפעול בנחישות ובזהירות כדי לשכך את הסכסוך ולסיים את הכיבוש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו