בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | עד שהסוס ייפח את נשמתו

תגובות

מעשה באיכר שרצה לחסוך במספוא. מדי יום היה מפחית את כמות המזון שנתן לסוסו, ראה כי טוב, והמשיך לצמצם ולצמצם, עד שהסוס לא קיבל עוד דבר; הסוס מת. למעשייה הבלויה הזאת יש עדנה עכשיו: היא עולה מ"מסמכי פלסטין" של רשת אל-ג'זירה.

האיכר הישראלי קפץ את ידו, הסוס הפלסטיני אומר לגווע. זה חסך וזה נפח. הפלסטינים כבר ויתרו על מרבית עולמם, וציפי לבני החמדנית בשלה: ומה על הר חומה ומעלה אדומים; חדל טרור, הם כבר מתאמים חיסולים בשירות ישראל; מוכרים את נשמתם לשטן, הם בעד הסגר על עזה; מחמוד עבאס מסביר, כתועמלן ישראלי, שהשיבה תהרוס את מדינת ישראל; אולי רבבה בשנה, הם עוד מנסים - ולשווא. לבני לא מסכימה. ויתרו על מרבית ההתנחלויות בירושלים, גם העיר העתיקה כבר לא כולה בידיהם, ולא כלום. ביתר עילית ומודיעין עילית בידינו, ולישראל לא די; כשוכחת שגבולות 1967 הם הפשרה הפלסטינית הגורלית.

מה עוד נבקש? מה עוד תבקש ישראל מהסוס הגווע, רגע לפני שייפח את נשמתו? מדינה פלסטינית באבו-דיס רבתי? שירת התקוה כהמנונה? ומה יהיה אז, עם מות הסוס? סייח פרא, שלעולם לא יסכים לחיות בתנאים שבהם חי הסוס הזקן. לעולם, אבל לעולם, לא תוצע לישראל עסקה טובה מזאת שנחשפה עכשיו - ומה יצא? סירוב ישראלי. סרבנות. לא ולא, בשום פנים ואופן לא. ומה כן? המשך הכיבוש, הנצחת הסכסוך.

מעתה נאמר לילדינו: בעבור הר חומה נמשיך לחיות על סף של הר הגעש. זו האמת הנוראה. המתנחלים ניצחו את ישראל. לא קשה לדמיין, עד כמה אפשרי היה להחזיר את הגדה לבעליה, אלמלא התגוררו בה מאות אלפי מתנחלים. אלמלא קם המפעל הזה, היה שלום. מכיוון שקם, ישראל אינה מסוגלת עוד לקום על רגליה ולא להיחלץ מלפיתת החנק שלו.

דור אחר דור מדינאים ישראלים מתדיינים עם עמיתיהם הפלסטינים, מבינים את גודל השעה ואפילו מתגמשים, עד שנופלת עליהם באחת אימת המתנחלים. לא ביטחון ישראל ולא עתיד המדינה עומדים לנגד עיניהם, אך ורק אימת הפינוי - ולה איש מהם אינו יכול. תמיד הם קרובים לפתרון, הושט היד וגע בו, ורחוקים ממנו מרחק שנות אור. כל אנשי השלום לדורותיהם, יצחק רבין ושמעון פרס, אהוד ברק, אהוד אולמרט ולבני, נחרדו מהצעד היחיד שהיה מביא שלום: פינוי ההתנחלויות.

בלילה שבו פורסמו המסמכים באל-ג'זירה היה אפשר לצפות למהומת אלוהים למחרת; לא רק ברחוב הפלסטיני ובעולם הערבי, אלא גם ברחובות ישראל. וראו זה פלא (צפוי): הפלסטינים והערבים נזעקו על הוותרנות המופלגת של הרשות, מאיימים לרסקה סופית, ובישראל דממה דקה. למי אכפת.

למי אכפת שהיתה עוד החמצה גורלית. למי אכפת שבעבור סיפור הפרוורים הנדל"ני הזה, מעלה אדומים ואריאל, נדונו לעוד ועוד חיי מלחמות, סכנות ונידויים. למי אכפת שבמשך עשור שיקרו לנו מנהיגינו במצח נחושה, מתעתעים באומרם שאין פרטנר, שהפלסטינים מתחמקים מתשובות, שאין בכלל הצעה פלסטינית, ומעל לכל, שישראל רוצה שלום והפלסטינים לא.

קנינו את השקרים בשקיקה, ומשנחשפו עכשיו, נותרנו באדישותנו. מהומות? הפגנות מחאה? זעם על המחמיצים והמתעתעים בעם? לא בבית ספרנו.

עכשיו ילך הסוס ויגווע. פעם אמרנו שיאסר ערפאת הוא המכשול האחרון להסדר, רק יסולק ויבוא שלום; עכשיו ילך ויימוג גם יורשו עבאס, המנהיג הפלסטיני המתון ביותר בכל הזמנים, והוא מרומה, מר נפש ומיואש. בהר חומה יבנו עוד שכונה, במחנה בלאטה יקום עוד דור נחוש למאבק, וברחובות תל אביב - צהלה ושמחה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו