בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל הראל | שובם של השבתאים

תגובות

רבים מחסידי חב"ד האמינו שרבם, מנחם מנדל שניאורסון, הוא המלך המשיח. משנפטר לפני כ-17 שנה התגבש פלג משמעותי בחסידות זו, שהרי המשיח הוא בן אלמוות, המכחיש את מותו. אנשי הפלג ממשיכים לפנות לאדמו"ר, באמצעות הגבאים, בענייני הכלל והפרט. השלמה עם מות המשיח היא דיסוננס קוגניטיווי - עולם נפשי ורוחני שנחרב - שאינם יכולים לעמוד בה. אנה יבואו. שרלטנים מנצלים את תמימותם, משיבים על שאלותיהם ומבטיחים, שבקרוב גם תתרחש (ממש כבנצרות) ההתגלות הנוספת.

השבוע התפרסם טקסט חילוני, המתחרה בהכחשת המציאות עם הטקסטים של האגף המשיחי של חב"ד. אנשי יוזמת ז'נווה - כסף של ממשלות זרות הבוחשות בעניינים הפנימיים של ישראל לא חסר - פירסמו מודעות ענק ובהן מסקנותיהם מהדברים האופטימיים שבפרוטוקולים. "מסמכי אל-ג'זירה חושפים", קובעים חסידי השלום המשיחי, ש"יש פרטנר. הפערים קטנים. ההסכם אפשרי". אך, וגם זאת טרמינולוגיה משיחית-שבתאית, יש "חוסר". חוסר זה מנסה להכשיל את הטוב ולעכב את הגאולה: "מה שחסר הוא - אומץ לב".

אהוד אולמרט, כפי שהכל מכירים את התנהלותו - וכפי שמתגלה במובהק בפרוטוקולים - הראה מורך לב. הוא לא ויתר על כל ירושלים (למעט הרובע היהודי), לא הודיע למחמוד עבאס שבהסכם שלום תפנה ישראל את רוב היישובים ביהודה ושומרון, ומובן שלא הציע לפלסטינים, כי פחד, שטחים בתוך ישראל הריבונית בתמורה ל"גושי היישובים".

ממש עולם הפוך: כשפחדנותו של עבאס מתגלה לעין כל, והוא מכחיש מכל וכל את כל מה שמיוחס לו בימים האחרונים, והוא מארגן, כדי להסיט מעצמו את האש, הפגנות אלימות נגד אל-ג'זירה, מנהיגי ישראל מואשמים - ועל ידי ישראלים - בחוסר אומץ לב. מתי יהיו גם ליהודים מנהיגים שיש להם עוז והדר כפי שיש ובשפע למנהיגי הפלסטינים?

אכן, הרבה חשיפות יש בפרוטוקולים. הם חושפים, בין היתר, שהפלסטינים לא זזו כהוא זה מעמדותיהם העיקשות, למעט אולי "הוויתור", המוכחש, על הרובע היהודי. אפילו מהתביעה למעלה אדומים, קונסנסוס ישראלי - ואף עולמי ("גושי יישובים") - לא זזו כמלוא הנימה. וגם לא מתביעתם לבעלות על הכותל המערבי. ואחרי כל אלה עבאס מתקבל אצל בני עמו כבוגד, תמונותיו נשרפות בכיכרות, ושירותי הביטחון של ישראל מסייעים בשמירה על חייו ובסיכול פעילות להפלת שלטונו. כך מגיב הציבור הפלסטיני, שהכמיהה לשלום בוערת בעצמותיו.

רק קטני אמונה, שאינם רואים את אור השלום הבוקע מתגובות הפלסטינים על הגילויים שבפרוטוקולים, יכולים אפוא להכחיש את הקביעה השבתאית ש"יש פרטנר, הפערים קטנים, ההסכם אפשרי". והמשיח בפתח.

השלום, כמו המשיח, אינו יכול להתחבר לנביאי שקר, מעוותי מציאות, האומרים על הטובים, בני עמם, שהם הרעים ובגללם אין שלום. ולהיפך. במיוחד להיפך.

שאלות ליוסי ביילין (שבאחרונה משמיע לא מעט דברים תמוהים גם בתחומים אחרים) ולשאר באי היכלות-השלום של ז'נווה: אם אכן יש פרטנר, מדוע התנער מההסכמות עם אולמרט וברח מהן כמו מפני אש? מדוע נפלו עליו ההדלפות כרעידת אדמה? מדוע קמו הפלסטינים בשכם, בג'נין ובחברון (ולא רק בעזה) והאשימו אותו בבגידה? הוא הרי הגיע עם אולמרט ל"הסכם אפשרי", ששום מנהיג, לרבות יאסר ערפאת, לא השיג מעולם.

מפעל החיים של האלכימאים (מדעת) טובע בים העובדות, והם ממשיכים לומר שירה: יש פרטנר, הפערים קטנים. קשה להאמין. בעצם לא כל כך. שהרי גם אינטרסים אישיים, פוליטיים וכלכליים - הלוואי שהיינו חושדים בכשרים - טמונים בתעשייה המשיחית. ממש כבימי שבתאי צבי. אלפים, בעשרות רבות של ארגונים, מקבלים משכורת כדי להעיר ולעורר את האהבה. גם אם זו כלל לא תחפץ.

וכשהמשיח לא בא - וזה יותר משנתיים גם לא מצלצל - הם מאשימים את קהלם ופרנסיהם על שלא השתדלו די למען בואו.

המשיח או השלום, מי קרוב יותר? בכל מאודי אני מקווה, שהשלום. אבל, בדיוק כמו אצל המשיח, השלום יתרחק כל עוד מאחזי עיניים יישאו את שמו לשווא. כל זמן שהוא שבוי בידי האומרים לחושך אור ולאור חושך, יגדל סבלם של אלה המייחלים לשלום אפשרי, שלעולם לא יהיה מושלם, בוודאי לא משיחי. אך גם לשלום כזה, כפי שמוכיחים הפרוטוקולים, הדרך - ולא באשמת היהודים - ארוכה היא ורבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו