בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זאב שטרנהל | הזדמנות אחרונה

תגובות

מעזיבתו של אהוד ברק לליכוד תצמח תועלת ממשית לפוליטיקה הישראלית רק אם תנוצל לשידוד מערכות אמיתי. בפני מפלגת העבודה עומדות עתה שתי ברירות: להכריז על עצמה כמפלגת-מדף העומדת למכירה בחלקים, או להתגייס בכוחות חדשים למאבק על תפקידה בעיצוב פני החברה הישראלית. אין זאת הפעם הראשונה שהמפלגה ניצבת על פרשת דרכים, אך סביר להניח שזאת הפעם האחרונה, כי הזדמנות נוספת ככל הנראה כבר לא תהיה.

מעבר לכך, חשוב להבין שעריקתו של ברק משקפת את אופיה ומנהגיה של מפלגת העבודה, ואינה בהכרח שונה במהותה מהפילוג שיזם דוד בן גוריון או מבריחתם של משה דיין ושמעון פרס. להקמת רפ"י לא היתה כל סיבה ממשית מלבד שנאתו של "הזקן" לחבריו לשעבר וסלידתם של אלה ממנו, מדיין ומפרס.

בנוסף, למשברים של שנות ה-60 וה-70, כולל המפלה של 1977, מכנה משותף עם המשבר הנוכחי. השאלה היתה ועודנה אחת: לשם מה קיימת מפלגת העבודה? מאז התחוור שמפא"י סיימה את דרכה ואינה מתקיימת עוד אלא בכוח מסגרתה הארגונית ושליטתה במשק, אין לשאלה זו תשובה של ממש. אכן, משהושגה המטרה לשמה נוסדה מפא"י, הובלת היישוב להקמת המדינה, ולאחר שהובאו המוני עולים, דומה היה שאבד המצפן שאמור היה להנחות מפלגת "פועלים". הצמיחה הכלכלית והפיתוח המואץ נעשו על חשבון החלשים, ולא נותר עוד מי שיחשוב על עתיד האזור בעידן הפוסט-קולוניאלי.

הדבר החשוב האחרון שעשה בן-גוריון היה לצייד את ישראל ביכולת גרעינית (לפי פרסומים זרים). מאז נמשכה ההידרדרות, פרט להפסקה קצרה בימי ממשלת רבין השנייה, וישראל היתה למדינה המערבית היחידה, חוץ מארה"ב, ללא מפלגה סוציאל-דמוקרטית משמעותית.

הסיבה העיקרית לחולשתה של מפא"י בסוף דרכה, ושל מפלגת העבודה אחריה, היתה ונותרה העדר תשתית אינטלקטואלי ודבקות בעקרונות. לכן, את הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית צריך להמציא יש מאין, ולבססה על שלושה יסודות: טיפוח דמוקרטיה ליברלית אמיתית, ולא רק פורמלית; חתירה לצדק חברתי כמימוש של זכויות אדם ולא כביטוי ל"חמלה" של שבעים; וסיום המלחמה על בסיס הכרה בסופיות המצב שהתהווה בתום מלחמת העצמאות. במפלגה כזאת לא יוכלו לדור בכפיפה אחת חסידי ההתנחלות ושולליה, חסידי כלכלת שוק בלתי מרוסנת ואנשים המשוכנעים שכלכלה כזאת היא מתכון לאסון, אנשים הסבורים שיש לשמור בקפידה על זכויות האדם, וכאלה הרואים ביהודים בעלי זכויות יתר.

מפלגת שלטון היא מפלגה בעלת אידיאולוגיה. הליכוד שולט זה שנות דור בזכות ובכוח האידיאולוגיה. הימין הצליח לשכנע את תושבי השכונות והפריפריות בשני עניינים. האחד, שעליהם לוותר על האינטרסים הכלכליים והמעמדיים שלהם לטובת האינטרס הלאומי, כפי שהוא מגדירו - החזקת השטחים הכבושים. השני, שהחברה כפי שהיא הינה היחידה האפשרית, וכך גם כלכלת השוק.

מבחינתם של בנימין נתניהו ואנשיו, העוני הוא טבעי ולניצול יש תחליף: שליטה בערבים. לתפישה כוללת זו מוכרחה להיות אלטרנטיבה כוללת לא פחות: אנחנו יצרנו במו ידינו את העולם שאנו חיים בו, ועלינו מוטל לשנותו. למפלגת העבודה יש זכות קיום רק אם תיקח על עצמה את המשימה הקשה והמורכבת הזאת. אחרת, מוטב להגיד שלום וללכת בשקט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו