בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלדד יניב | עידן הכנות

קטע לסיום

תגובות

העובדה שוויקיליקס היה הראשון, אל-ג'זירה-ליקס השני, ומי יודע מי יהיה כלי התקשורת המאושר הבא - היא לא אייטם ל"תיק תקשורת". עבר זמנו של הדיבור הכפול - דבר אחד בעברית אצל יונית לוי ב"מהדורה המרכזית", דבר אחר בשיחה באנגלית עם מנהיגים. מה שאומרים בפנים, צריך לומר בחוץ. אחרת מגיע אור הרשת, והוא צורב נורא.

זהו עידן חדש. יום חג לאנשים כמו אביגדור ליברמן וחנין זועבי, שאומרים בדיוק את מה שהם חושבים, ובשורה מרה למנהיגים כמו ציפי לבני או בנימין נתניהו, או לכאלה שמתיימרים להיות מנהיגים, כמו יאיר לפיד, שכפל לשונם הוא אומנותם.

לפתע מתברר, כי אף על פי שחשבנו שלבני היא מנהיגת מחנה המרכז-שמאל, ושזה או ביבי או ציפי, גילינו שהיא בעצם ליברמן בלי זקן.

בערבי מערכת הבחירות לבני רקדה בדיסקוטקים ודיברה על שלום וזכויות אדם, ובבקרים היא ניהלה משא ומתן עם הרשות הפלסטינית על חלוקת הארץ ושלילת אזרחות ישראלית מערבים בני הארץ והעברתם כחפצים לרשות. זה בדיוק מה שרחבעם זאבי חשב במשך שנים רבות. רק שהוא אמר את זה בגלוי ובאומץ, ואילו לבני לחשה זאת באוזן בשקט לאבו-עלא, כדי שלא נשמע, והרימה קולה בכנסת בנאום תקיף נגד הטרנספר.

על נתניהו ומומחיותו לומר דבר והיפוכו מיותר להרחיב את הדיבור, ולפיד סתם חושב שאם ישמיע לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע, הפוך בדיוק מזכרונותיו מבית אבא, הוא יעשה קריירה ממשלתית.

מערכת הבחירות הבאה תהיה החושפנית מכולן. איש לא ייתן למישהו או מישהי להיבחר לראשות הממשלה לפני שיתפשטו עירום ועריה. מה שקרה לניצב אורי בר-לב או לאלוף יואב גלנט הוא רק הקדימון. הם לא נטחנו רק על מה שעשו, אלא על הבריחה, ההסתתרות מאחורי עורכי דין והצהרות חלולות ש"האמת תנצח". אם בר-לב היה מוסר מיד דיווח מלא וכנה על מה שקרה, ומתנצל מעומק הלב, ואם גלנט היה מודיע בכנות לבית המשפט העליון שזה לא "סכסוך שכנים", אלא שהוא מנהל מאבק עם מינהל מקרקעי ישראל ומנהיגות המושב על זכויותיו, כפי שהוא רואה אותן - סביר להניח שהציבור היה חושב ששניהם צודקים.

ברוך שפטרנו מ"דברים שרואים מכאן לא ראו משם". מעכשיו, הכנות על הפרק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו