בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחמיה שטרסלר | דלק למדורת הפופוליזם

תגובות

מלא התרגשות עקבתי שלשום אחרי המאבק האמיץ של חברי הכנסת נגד העלאת מחיר הבנזין. הם יצאו לקרב בחזה חשוף, כאשר אין הם עוצרים לרגע לחשוב על גורלם האישי, אלא רק על מצבו הקשה של הנהג הישראלי. בשבילו הם מוכנים להקריב הכל.

יו"ר ועדת הכלכלה כרמל שאמה הכהן אמר, שצריך להקים ועדת חקירה וש"חייבים להפסיק את החגיגה על גבו של הצרכן". חברו (יריבו) אופיר אקוניס זעק: "מחירי הדלק צריכים לרדת". אליהם הצטרפה מירי רגב, שקראה במר לבה: "האזרחים נפגעים ואנחנו חייבים לעזור להם מול האוצר". דני דנון החל לאסוף חתימות לכינוס מיוחד של מרכז הליכוד, שיעסוק בהתייקרות הדלק ושאר המסים. וואו, איזה אומץ. איזה מעוף.

לחברי הכנסת הללו מהליכוד הצטרפו ח"כ יצחק ועקנין מש"ס, שאיים ש"יהיו פה הפגנות נוסח תוניס" ומשה גפני (יהדות התורה), שהבטיח לפנות לבנימין נתניהו כדי שזה יוריד מיד את מחיר הדלק.

מה המשותף לששת חברי הכנסת האמיצים הללו? שהם חברי קואליציה נאמנים. שהם הצביעו בעד התקציב שהוגש לכנסת לפני חודש, תקציב שכלל כמובן את כל העלאות המסים הללו.

אבל חמור מכך. מדובר בחברי כנסת שלא היססו לאורך כל השנה לדרוש מהממשלה יותר תקציבים, יותר הוצאות, יותר תמיכות ויותר קצבאות. עכשיו הם גילו לפתע, שכאשר דורשים יותר יום אחד מישהו צריך לשלם את החשבון, והמישהו הזה הוא האזרח, שכורע תחת נטל המסים שהשיתו עליו חברי הכנסת הטובים והמיטיבים.

במשך חודשים לפני הגשת התקציב לכנסת כתבתי כאן שוב ושוב נגד הצעת התקציב הרעה שהגיש יובל שטייניץ לכנסת, בתמיכתו של אודי ניסן, ראש אגף התקציבים. שטייניץ הגיש תקציב שפרץ את כל גבולות העבר, שהוצבו בקושי רב. פעם (ב-2004), כאשר נתניהו היה שר אוצר, נקבע שהגידול השנתי בתקציב יעמוד על 1% בלבד. החלטה מצוינת זו איפשרה לו להוריד מסים, והתוצאה היתה צמיחה מהירה וירידה מרשימה באבטלה.

אחריו הגיעה אהוד אולמרט. שר האוצר שלו, רוני בר-און, נלחם בכל כוחו בפריצת מסגרת התקציב בעת המשבר העולמי, והצליח לשמור על קצב גידול שנתי של 1.7% - לפי קצב גידול האוכלוסייה. זה היה עדיין הגיוני. אבל אז הגיע שטייניץ.

בתחילת דרכו הוא הבין את חשיבות השמירה על תקציב מרוסן, אך בהמשך לא עמד בלחצים והסכים להרחבות מיותרות ומזיקות. הוא הגיש לכנסת תקציב עם גידול של 2.7% בהוצאות, וזה היה שורש הרע - כי הוצאות גדולות יותר גוררות אחריהן מסים כבדים יותר ופגיעה בצמיחה. הרי בכלכלה אין ארוחות חינם.

לכן הפר שטייניץ הבטחה מפורשת והשאיר את המס השולי על 57% (הגבוה בעולם). הוא גם לא הוריד את המע"מ ל-15.5% כפי שהבטיח, ולא את הביטוח הלאומי על המעסיקים. וכאשר החור בתקציב היה עדיין גדול, לא נשארה לו ברירה אלא להעלות את המס על הדלק לשיא עולמי. הוא העלה אותו במאי 2009, ועוד פעם בינואר 2010, ולפי התוכנית יעלה אותו בשלישית, בינואר 2012.

כי לתיאבון של האוצר אין גבול ואין שיעור. כי כאשר הממשלה מונה 29 שרים ו-9 סגנים (הגדולה בעולם) אין מנוס מלבזבז מיליונים. וכאשר מחלקים לכל המשרדים תוספות תקציב מופרזות (ולא דורשים התייעלות), כדי לשמור על שקט קואליציוני, הולכים לאיבוד מאות מיליונים. וכאשר מחלקים עוד ועוד לישיבות של ש"ס, המיליארדים מתאדים. וכאשר מחלקים תוספות שכר הזויות למגזר הציבורי, עוד מיליארדים נחטפים.

זה המצב כאשר יש לך שר אוצר "יש לי", שמנהל מדיניות חסרת אחריות של קניית שלטון בכסף, ולצדו חברי כנסת מהקואליציה שדורשים רק הב, הב, הב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו