בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משה ארנס | שלום עושים עם רודנים

תגובות

"שלום עושים עם אויבים". הסיסמה הבלתי הגיונית הזאת, שחזרה על עצמה שוב ושוב ובקולניות עזה יותר ויותר ב"מחנה השלום" הישראלי, צריכה להיות מוחלפת ב"שלום עושים עם רודנים". המסקנה העצובה הזאת מתבקשת לנוכח האירועים במצרים, שכן יש רבים התוהים, אם הסכם השלום עמה יחזיק מעמד גם אם חוסני מובארק יודח מהשלטון.

העובדות המכוערות הן, ששני הסכמי השלום שעליהם חתמה ישראל עד כה, עם מצרים ועם ירדן, נחתמו עם הרודנים אנואר סאדאת והמלך חוסיין. גם המשא ומתן שהתנהל בתקופה מסוימת עם סוריה ועם אש"ף התנהל מול שני רודנים ידועים לשמצה. כל מי שעיקם את אפו לנוכח שני תהליכי השלום האלה שמע, כי "שלום עושים עם אויבים".

אם היה לישראל חופש בחירה, היא היתה כמובן מבכרת לעשות שלום עם שכנה דמוקרטית. אך מאז הקמת המדינה לא היתה זו אפשרות ריאלית. השאלה שישראלים רבים שואלים כעת היא: אם משטר מובארק יוחלף בממשלה שנבחרה בצורה דמוקרטית, האם תמשיך מצרים לכבד את הסכם השלום עם ישראל?

גם אם ויתורי שטח מצד ישראל נחשבו למרכיב מרכזי בכל הסכם שלום עם שכנותיה, היו לישראל שתי דרישות מהותיות שנחשבו לתנאים הכרחיים במו"מ. האחת: לאחר חתימת הסכם שלום עם ישראל לא תוכל החותמת לתבוע ממנה שטחים נוספים. במלים אחרות: הסכם השלום עם ישראל יהווה את סוף העימות. השנייה: למנהיג המדינה החותמת על ההסכם תהיה היכולת להיאבק ביעילות בפעילות טרור אנטי-ישראלית.

את התנאים האלה יוכל רודן, אם ירצה בכך מאוד, לספק בלא קושי. התעקשותו על כך שהעימות עם ישראל נגמר יכולה להפוך לשיח הציבורי השולט. אפשר גם לבטוח בכך, שהמשטרה וכוחות הביטחון העומדים לרשות המנהיג ידכאו כל פעילות טרור שעלולה להיות מכוונת נגד ישראל.

מצרים של סאדאת ומובארק עמדה בתנאים הללו. כך גם ירדן של חוסיין ושל בנו עבדאללה. בזמן המו"מ עם אסד ויאסר ערפאת העריכו בירושלים, בצדק, שגם הם יעמדו בתנאים. אחרי הכל, שניהם היו רודנים שהוכיחו בכמה הזדמנויות שביכולתם להחזיק בכוח מוחלט כשרצו. בסופו של דבר, התביעות הטריטוריאליות של אסד לא נענו מצד ממשלת ישראל, ולערפאת לא היתה כל כוונה לסיים את העימות.

ממשלות ישראל מעולם לא התעקשו על כך שינהלו מו"מ רק עם ממשלה ערבית דמוקרטית. קרוב לוודאי שההנחה הלא מבוטאת היתה, שלרודן יהיה קל יותר לעמוד בתביעות של ישראל, ולממשלה דמוקרטית יהיה זה בלתי אפשרי.

אם כך, איך המצב כעת בכל הקשור למחמוד עבאס? האם יש לו הסמכות והיכולת לסיים את הסכסוך הישראלי-הפלסטיני? כל הסתכלות מציאותית על מעמד עבאס בקרב האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון ובעזה מובילה למסקנה, שאין הוא יכול לעמוד בתנאי ישראל. הראיה הברורה ביותר לכך היא העובדה, שהוא אינו מדבר בשם תושבי רצועת עזה, המונהגים בידי ממשלת החמאס "הדמוקרטית". גם מעמדו ביו"ש מעורער. אשר לדיכוי הטרור נגד ישראל, אין ספק שעבאס אינו יכול לספק ביטחון בתחום זה.

אף על פי שהוא בקושי עובר את מבחן הממשל הדמוקרטי, האם נעדיף משטר פלסטיני רודני? האם נאחל זאת לפלסטינים? נראה, כי המבחן הראשון של השפעת שלטון דמוקרטי בעולם הערבי על תהליך השלום יבוא ממצרים. נמתין במתח ונראה מה יהיו תוצאות מבחן כזה, אם דמוקרטיה אכן תיוולד במצרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו