בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנשיל פפר | אדוארד סעיד צדק

תגובות

קהיר

פרופסור אדוארד סעיד צדק כנראה. כולנו נגועים באוריינטליזם, שלא לומר גזענות, אם מראה של עם שלם המתנער מעול רודנות ודורש באומץ לב בחירות חופשיות - במקום לרומם את לבנו, ממלא אותנו בפחד. רק בגלל שהם ערבים. אפילו אבירי השמאל ובכירי מחנה השלום ממשיכים לגמול לחוסני מובארק על הכנסת האורחים בארמון הנשיאות בהצהרות נאמנות, גם לאחר שהעם המצרי כבר הראה לו את הדלת.

האם אנו חוששים שלא נוכל להתהדר בתואר "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"? למצרים לא מגיע גם? מפחידים אותנו מפני השתלטות איסלאמיסטית על השכנה הגדולה. האחים המוסלמים בוודאי ישחקו תפקיד חשוב בכל מבנה פוליטי דמוקרטי שיקום במצרים, וצריך להתמודד עם זה. גם אצלנו הפונדמנטליסטים הדתיים משתתפים בשלטון. זה מחיר הדמוקרטיה הפרלמנטרית. הממשל האמריקאי הקודם היה קשור בטבורו גם הוא לפונדמנטליסטים. אבל שם זה בסדר, הנוצרים האוונגליסטים הם הרי אוהבי ישראל.

ומה יהיה על הסכם השלום? מאות מצרים שנשאלו על כך השבוע ברחובות קהיר, אמרו שהם תומכים בהמשך היחסים הדיפלומטיים בין ישראל למצרים. אפילו בין תומכי האחים המוסלמים קשה היה למצוא מי שיקרא לסילוק השגרירות הישראלית. אף שהיו כמה. הסכמי קמפ-דייוויד שרדו את הירצחו של אנואר סאדאת, גם הוא לא בדיוק דמוקרט דגול, ואין שום סיבה שלא ישרדו גם לאחר שחוסני מובארק יפרוש.

אמצעי התקשורת בישראל חיפשו בין רבבות הצילומים שיצאו מקהיר כרזה של מובארק עם מגן דוד נישאת בידי המפגינים. בסוף מצאו. בין האלפים שקראו למובארק "לך לסעודיה", היו גם שניים או שלושה שצעקו "לך לתל אביב". אבל גם אם קשה לנו לקבל את זה, ישראל פשוט לא היתה גורם בכל הסאגה המצרית של השבוע האחרון. ואין סיבה שתהיה.

נכון, הם לא אוהבים אותנו, ולמה שיאהבו. הם ערבים ומוסלמים, ובצדק או שלא, הם רואים בישראל מדינה כובשת, והם רוצים שממשלה מצרית תעשה יותר כדי לתקן את העוול. ביקרתם לאחרונה באירופה? גם שם לא אוהבים אותנו בדיוק מאותן הסיבות - אבל לאירופים כנראה מגיעה דמוקרטיה יותר מאשר למצרים. כשנפלה חומת ברלין שמחנו.

זוהי נאיוויות, יאמרו המומחים. גם באיראן התחילה המהפיכה נגד השאה ב-1979 כתנועה עממית ודמוקרטית, ובסוף קיבלנו את חומייני. עובדה, מחמוד אחמדינג'אד הזדרז לברך את המפגינים. ללא ספק, מנהיגי איראן שמחים לאידו של מובארק, אבל גם הם רועדים למראה השידורים מכיכר תחריר. הם יודעים שההשראה המקורית להפגנות היא לא מהפיכת היסמין בתוניסיה, אלא האזרחים שיצאו לרחובות טהראן לפני שנה וחצי. משמרות המהפיכה הצליחו אז לדכא את ההתעוררות, אבל במצרים הוכח שאפקט ההרתעה של מדינת משטרה, שנבנה במשך עשרות שנים, יכול להתפוגג לגמרי בתוך שעות. האיראנים יתעודדו וינסו שוב, ובפעם הבאה יהיה הרבה יותר קשה לנצחם.

ואולי החשש האמיתי שלנו דומה מאוד לזה של המעמד השליט אצל שכנינו. מה אם האומה הערבית הבאה שתתקומם לא תהיה הירדנים או התימנים, אלא דווקא הפלסטינים? כיצד יגיב צה"ל ביום שרבבות יצעדו בידיים חשופות אל גדרות ההתנחלויות, וידרשו את מדינתם החופשית?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו