בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארי שביט | מהפיכת ערב ושקיעת המערב

תגובות

שני תהליכי ענק מתרחשים לנגד עינינו. האחד הוא מהפיכת השחרור הערבי. אחרי חצי מאה שבה נשלט העולם הערבי על ידי רודנים, שלטון הרודנים מתערער. אחרי חמישים שנים של יציבות רקובה, הריקבון מקעקע את היציבות. ההמונים הערביים אינם מוכנים לסבול עוד את אשר סבלו. האליטות הערביות אינן מוכנות לשתוק עוד כאשר שתקו.

תהליכים שביעבעו מתחת לפני השטח במשך כעשור מתפרצים פתאום באינתיפאדה של חירות. המודרניזציה, הגלובליזציה, הטלקומוניקציה והאיסלאמיזציה יוצרות מאסה קריטית שאי אפשר לעמוד בפניה. המופת של עיראק הדמוקרטית מעורר, השידורים של אל-ג'זירה החתרנית מלבים. לכן הבסטיליה של תוניסיה נפלה, הבסטיליה של קהיר נופלת ובסטיליות ערביות נוספות תיפולנה.

המראות דומים למראות של האינתיפאדה הפלסטינית של 1987, אבל הקריסה דומה לקריסה הסובייטית של 1989. איש אינו יודע לאן תוביל האינתיפאדה. איש אינו יודע האם תביא בעקבותיה דמוקרטיה, תיאוקרטיה או דיקטטורה מסוג חדש. ואולם מה שהיה לא יהיה עוד. הסדר שהסדיר את המזרח התיכון מתפורר. כפי שמהפיכות הקצינים של שנות החמישים מוטטו את המלוכנות הערבית שנסמכה על המעצמות הקולוניאליות, מהפיכות הכיכר של 2011 ממוטטות את הרודנויות הערביות שנסמכו על ארצות הברית.

התהליך השני הוא ההאצה של שקיעת המערב. במשך כשישים שנים המערב העניק לעולם סדר לא מושלם אך יציב. הוא בנה סוג של אימפריה פוסט אימפריאלית אשר הבטיחה שקט יחסי ושלום מרבי. עליית סין, הודו, ברזיל ורוסיה, וגם המשבר הכלכלי בארצות הברית ובאירופה, הבהירו שהאימפריה מתחילה לשקוע. ובכל זאת, המערב שמר על סוג מסוים של הגמוניה בינלאומית. כפי שעדיין לא נמצא תחליף לדולר, לא נמצא תחליף למנהיגות המדינית הצפון-אטלנטית. ואולם האופן הכושל שבו מעצמות המערב מתמודדות עם המזרח התיכון מוכיח שהן כבר אינן מנהיגות. לנגד עינינו הן הופכות ממעצמות-על למעצמות-מלל.

שום תירוצים לא יתרצו את הסתירות. כיצד ייתכן שאמריקה של בוש הבינה את בעיית הדיכוי בעולם הערבי, אבל אמריקה של אובמה התעלמה ממנה עד לפני שבוע? כיצד ייתכן שבמאי 2009 מובארק היה נשיא מכובד שהנשיא אובמה מכבדו, ואילו בינואר 2011 מובארק הוא דיקטטור אפל שהנשיא אובמה משליכו? כיצד ייתכן שביוני 2009 אובמה לא גיבה את ההמונים שיצאו נגד אחמדינג'אד הקנאי, ואילו כעת הוא מתייצב לצד ההמונים היוצאים נגד מובארק המתון? התשובה היא אחת: העמדה שנוקט המערב אינה עמדה מוסרית המשקפת מחויבות אמיתית לזכויות אדם. העמדה של המערב משקפת את אימוץ תפישת עולמו של ג'ימי קרטר: חנופה לרודנים חשוכים וחזקים לעומת הפקרה של רודנים מתונים וחלשים.

הבגידה של קרטר בשאה הביאה עלינו את האיאתוללות, ותביא עלינו בקרוב איאתוללות חמושים בגרעין. לבגידה של המערב במובארק יהיו השלכות לא פחות חמורות. זאת לא רק בגידה במי שהיה נאמן למערב, שירת את היציבות ועודד את המתינות. זאת בגידה בכל בעל ברית של המערב במזרח התיכון ובעולם השלישי. המסר הוא מסר חד וברור: מלה של המערב אינה מלה, ברית עם המערב אינה ברית, המערב איבד את זה. המערב חדל להיות הכוח המוביל והמייצב של העולם שבו אנו חיים.

מהפיכת השחרור הערבי תשנה את המזרח התיכון מן היסוד. ההאצה של שקיעת המערב תשנה את העולם. תוצאה אחת שלה תהיה נהירה גוברת אל סין, אל רוסיה ואל המעצמות האזוריות כברזיל, טורקיה ואיראן. תוצאה שנייה שלה תהיה שורה של התלקחויות בינלאומיות אשר ינבעו מאובדן כושר ההרתעה המערבי. ואולם התוצאה הכוללת תהיה שההגמוניה המדינית הצפון אטלנטית לא תקרוס בתוך עשורים אלא בתוך שנים. כאשר ארצות הברית ואירופה קוברות כעת את מובארק, הן קוברות גם את המעצמות שהן היו פעם. בכיכר תחריר בקהיר עידן ההגמוניה המערבית הולך ונמוג.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו