בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יואב ארציאלי | יש שוטרים בירושלים

תגובות

"הקונצפציה שוב קרסה", מקוננים פרשנים, ומכוונים לתפקוד המודיעין הישראלי, שלא השכיל לחזות את המהפיכה במצרים. אני מבקש להרגיע את הציבור ולספר בשבחי בחורינו המצוינים, וכיצד הצליחו בבוקר יום שישי שעבר, בשעה שהצבא המצרי שמר על חוסני מובארק, במשימה חשובה בהרבה: הגנה על שלום ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מפני ניסיון התנקשות ברחובות רחביה. לא פחות. הייתי עד לכך.

וכך ניצל ראש הממשלה: בדיוק כשעברה השיירה בשכונת רחביה, כמנהגה הרועש מדי בוקר, המתין המתנקש על המדרכה הסמוכה ודיבר בטלפון הנייד, שהרי אין בימינו פעולת הסוואה טובה מזאת. השיירה חלפה במהירות, כך שהמתנקש הבלתי מיומן לא הספיק לפעול, אך למגינת לבו כוחותינו הבחינו בו. שוטר סמוי מיהר לעברו וציווה עליו לסיים מיד את השיחה. שיירת ראש הממשלה אמנם כבר עברה ולא נשקפה סכנה לחייו, אך יש לפעול ביעילות ולהתחיל בחקירה.

החשוד הוא אני, ושיחת הטלפון נעשתה באזור בעייתי: למרגלות בניין מגורי. התבקשתי להציג תעודת זהות, וכך עשיתי. בתעודה אכן נכתב שאני מתגורר במקום. על פי החוק, הצגת תעודת זהות היא הפעולה היחידה שאזרח חייב לעשות לבקשת שוטר. חשבתי שהעניין יסתיים בתוך דקה. הסבתי גם את תשומת לב השוטר לכך שאני עורך דין, מתוך מחשבה שהדבר יסייע בשמירה על זכויותי. טעיתי. זו היתה רק ראשיתה של סאגה ממושכת.

השוטר פנה הצדה, התלחש בסלולרי באריכות, ובתוך דקות ספורות הצטרף אליו מאבטח ממשרד ראש הממשלה. השניים פתחו בחקירה של ממש: כמה זמן אני גר בשכונה? מה עשיתי ברחוב? מבחינה חוקית, לא הייתי חייב להשיב אף לא לאחת מהשאלות. לא היתה כל עילה סבירה לעיכובי ולחקירתי. ידעתי את זכויותי, אך לצערי לא עמדתי עליהן. מיהרתי. לא רציתי לבלות בתחנת המשטרה, כפי שאכן קורה לפעמים לתושבי רחביה שאינם משתפים פעולה עם עיכובים כאלה.

השניים אף ביקשו כי אראה להם בפועל שאני גר באותו הבניין, מפני ש"תעודת זהות אפשר לזייף". הודעתי, שכניסה לדירתי איננה באה בחשבון בשום פנים ואופן. הוסכם כ"פשרה", כי אראה שהמפתח אכן פותח את דלת הדירה. המאבטח עלה אתי. השוטר המתין למטה. מול הדלת ידי אמנם רעדה מעט, אך הדלת נפתחה.

ירדנו למטה. תעודת הזהות הוחזרה לי. עיכובי הסתיים. מיהרתי לסיבוב בשכונה, להרגיש כי חירותי שוב בידי. בדרך ראיתי את כיכר שמחה אסף, הקרויה על שם שופט ההרכב הראשון של בית המשפט העליון. לאחר מכן ראיתי את כיכר בנימין אקצין, ע"ש המרצה הנודע למשפט חוקתי, שאף חיבר הצעת חוקה לישראל. מעניין מה הם היו אומרים?

רחביה, השכונה שבה "דוקטור מול דוקטור גר", נהפכה באחרונה ליעד מועדף לפעילות משטרתית, לנוכח הקירבה למעון ראש הממשלה. על פי נתונים שפירסם ניר חסון ב"הארץ" לפני כשנה, זינק מספר העיכובים של עוברי אורח בשכונה ל-80 אלף (!) בשנת 2009 לעומת 41 אלף ב-2008. כמה מהעיכובים הניבו כתבי אישום? כמה מהם היו בבחינת הטרדה מיותרת וחדירה בוטה לפרטיות?

הרושם העולה הוא, שיש שוטרים בירושלים; אך נשאלת השאלה, איפה השופטים בעיר? עתירות בנוגע לסמכויות עיכוב וחיפוש "בהסכמה" (של אזרחים שכלל אינם מודעים לזכויותיהם) מונחות בפני בית המשפט מפעם לפעם. על בית המשפט להזכיר בהקדם למשטרה מושכלות ראשונים על אודות זכויות האזרח.

עו"ד ארציאלי הוא סגן עורך כתב העת של לשכת עורכי הדין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו