בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל הראל | בחזרה לאופציה הירדנית

תגובות

רבים בישראל וברחבי העולם נצמדו למרקעים והתפללו, כל אחד בדרכו, להצלחה של מהפיכה דמוקרטית במצרים. וממנה, נשמעו משאלות תקווה, גם באזור כולו. אך תפילתם לא תיענה. חוסני מובארק לא יהיה שליט, אך דמוקרטיה, גם אם השליטים החדשים לא יהיו אנשי האחים המוסלמים, לא תהיה. גם בלבנון השליטים הפורמליים אינם אנשי החיזבאללה. על פי תרחיש זה מחויבים מקבלי ההחלטות בישראל לתכנן את שימור ישראל הדמוקרטית כביתו הלאומי של העם היהודי.

המצב החדש-הישן מסובך מאוד ומסוכן, אך אפשר להתמודד אתו. ההצלחה, כבימים קשים בהרבה שהיו כאן לפני הכרזת העצמאות ואחריה, אינה תלויה במה שיאמרו ראשי המשטרים שמסביב (או שוחרי טובת ישראל נוסח ברק אובמה), אלא במה שיאמינו בו ויעשו היהודים. והיהודים ממשיכים להאמין באמונת שווא, שהשלום מתדפק על דלתם ובאשמתם חומק עובר. בשל כך הם עשו, וממשיכים לעשות, טעויות; חלקן גורליות.

מצרים מייצאת גז ונפט. עתה היא גם מייצאת חוסר יציבות אזורי. ישראל, ולא רק המשטרים הערביים באזור, עלולה לסבול מחוסר יציבות זה. אלא אם תשכיל, וקיימות לא מעט אופציות, לנתב את המצב לטובתה.

על רקע חוסר היציבות האזורי, ולאחר מה שמתגלה בזיכרונות של אהוד אולמרט ביחס למורך הלב של מחמוד עבאס, אופקיו המצומצמים והעדר התמיכה העממית בו ובחבורתו - הגיע הזמן לחשיבה מחודשת על הקדימויות האסטרטגיות של ישראל. שלום עם פלסטין, מכל מקום, אינו יכול לשכון עוד בקדמת המטרות. האש שהחלה בתוניסיה ואחזה במצרים עלולה להתפשט לחוצות עמאן, שכם, ג'נין ורמאללה. האש מצמיתה, גם אם אנשי הרשות היו בנויים (והם לא) אחרת, כל אפשרות להתקדמות בנתיב השלום. ההמונים, כמו במצרים ובתוניסיה, ישטפו את הרחובות ויורידו את השליטים שהעזו לבגוד בעם הפלסטיני. החזרה הכללית הרי נערכה זה עתה, לאחר הפרסומים ברשת אל-ג'זירה.

כשהשיטפון מהנילוס מאיים להציף גם את ירדן, ייתכן שלישראל כדאי לשנות כיוון ולהפסיק להיות משענת הצלה לכתר הירדני. ספק אם הממשלה החדשה שהמלך עבדאללה מיהר להקים תוכל לעצור את זרמי העומק המתפרצים של הרוב הפלסטיני, כ-70% מהאוכלוסייה. רוב זה, כך מסתמן בעקבות אירועי מצרים, לא יוכל עוד לשבת בחיבוק ידיים לנוכח בית מלוכה אבסולוטי הרודה בו ומותירו מאחור מבחינה כלכלית ופוליטית.

אם רוב זה ינהג כפי שנוהגים ההמונים במצרים, קום תקום המדינה הפלסטינית. תחילה בירדן, ולאחר מכן, סביר להניח, יירקמו קשרי קונפדרציה, ולימים איחוד, עם השטחים שישראל פינתה ביהודה ובשומרון. חיים בהם כ-95% מאוכלוסייה הערבית בשטחים.

קיום של מדינה כזאת עשוי להסיר את הלחץ מעל ישראל. מבפנים ואף מבחוץ. המשטר החדש, יש להניח, לא יהיה ידידותי לישראל, אך עיקר מאמציו יופנו לכינון מדינת לאום, לייצוב השלטון, לפתרון בעיות כלכליות ולאומיות ולקבלת הכרה ולגיטימציה מארצות המרחב והעולם.

וכך, בתחום זה לפחות, רעידת האדמה הנוכחית עשויה להוציא מתוק מעז. כדי שהמהלכים הללו ירקמו עור וגידים על ישראל להפסיק לרבוץ בין המשפתיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו