בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על בנימין נתניהו להתעורר לפני שיהפוך לחוסני מובארק

לנשיא מצרים היו 20 שנה בהן יכול היה למנף את כוחו לביצוע הרפורמות אך הוא איחר את המועד. על נתניהו ללמוד מטעותו למנף את מלוא כוחו כדי להתקדם עכשיו בתהליך השלום

תגובות

"כל מה שחשבנו במשך 30 השנים האחרונות כבר לא רלוונטי" פתח קצין ישראלי בכיר בדימוס את פגישתנו במלון תל אביבי. משפט זה מסכם את התחושה המבלבלת של הלם ותדהמה שהטיל המרי העממי במצרים על נפש הממסד הישראלי.

הסכם השלום עם מצרים יציבה היה הבסיס לכל מדיניות גיאופוליטית וכלכלית בישראל ב-35 השנים האחרונות, וכעת הוא נעלם. הדבר דומה לאמריקאים שמתעוררים לפתע, ומגלים שמקסיקו וקנדה שקעו שתיהן במהומות, באותו היום ממש.

"כל מה שעיגן פעם את עולמנו, השתחרר" אמר מארק הלר, אסטרטג מאוניברסיטת תל אביב. "וזה קורה בדיוק כשבאוויר תלויה סוגיית החימוש הגרעיני באזור".

אלו ימים מסוכנים לישראל ודאגתה מובנת, אך אני חושש שישראל עלולה להחמיר את המצב אם תיכנע לטיעון שמשמיעים בכירים בממשל הישראלי ולפיו האירועים במצרים מוכיחים כי ישראל אינה יכולה להגיע לשלום בר קיימא עם הפלסטינים. זה לא נכון וזה מסוכן.

ברור שחוסני מובארק, בעל הברית הוותיק של ישראל, ראוי לכל הזעם שמופנה כלפיו. הזמן הטוב ביותר לקבל החלטה חשובה וקשה הוא כשנמצאים במלוא הכוח. אז חושבים ופועלים בבהירות רבה יותר. ב-20 השנה האחרונות היה לנשיא מובארק המינוף המקסימלי שנחוץ כדי להחיל רפורמות בכלכלת מצרים ולכונן מרכז פוליטי מתון ולגיטימי שימלא את החלל הריק שבין מדינתו האוטוריטרית לבין האחים המוסלמים.

אולם מובארק שימר בכוונה את הריק הפוליטי בינו לבין האיסלאמים, כדי שיוכל תמיד לומר לעולם "זה או אני או הם". כעת הוא מנסה להחיל רפורמות בבהילות, ללא מינוף - מאוחר מדי.

מובארק ניסה להחיל רפורמות ללא מינוף - מאוחר מדי. תצלום: משה מילנר

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נמצא בסכנה שעשויה להפכו למובארק של תהליך השלום. לישראל לא היה מעולם מינוף משמעותי יותר מול הפלסטינים, והיא מעולם לא עמדה מול שותפים פלסטינים אחראים יותר. אולם, נתניהו ניצל כל תירוץ כדי לא להניח תוכנית שלום על השולחן.

האמריקאים יודעים זאת, ותודות לעבודה המלוכלכת שעשתה רשת הטלוויזיה הקטארית אל-ג'זירה, שחשפה את היקף הוויתורים להם הסכימו הפלסטינים, כדי להביך את ההנהגה הפלסטינית, ברור כיום לכל עד היכן היו הפלסטינים מוכנים להגיע.

איני יודע אם ההנהגה הפלסטינית הנוכחית חזקה דיה כדי לסגור עיסקה, אבל זה מה שידוע לי. לישראל יש עניין עצום בצעד נוסף מצדה, שיהווה אבן בוחן. מדוע? כשראשי המדינה במצרים ובירדן מנסים לבצע חילופי גברי בממשלותיהם בניסיון להקדים את האנשים ברחובות, אפשר לומר בביטחה שני דברים: מה שיקרה בשתי המדינות הערביות הבודדות שחתמו על הסכם שלום עם ישראל הוא שהחילונים המתונים, שהחזיקו בשלטון ייחלשו, והאחים המוסלמים שהיו קודם מוגבלים ומאופקים, יתחזקו. כעת נותר רק לראות עד כמה.

וירטואלית, ברור כמעט לגמרי שלממשלה הבאה של מצרים לא יהיו הסבלנות והמקום שהיו למובארק כדי לתמרן עם ישראל וכך גם בקבינט הירדני החדש. אל תטעו, הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו קשור כלל להצתת ההפגנות במצרים ובירדן, אולם יחסי הישראלים עם הפלסטינים יושפעו מהאירועים בשתי המדינות.

אם ישראל לא תעשה מאמץ ממוקד להשגת הסכם עם הפלסטינים, הממשלה המצרית הבאה תיאלץ "להתרחק מישראל כיוון שזו אינה משקיעה בשימור מערכת היחסים הקרובה כפי שעשה מובארק", אמר עורך המשאלים הפלסטיני חליל שיקאקי. לנוכח השינויים הפוליטיים המשמעותיים באזור, "אם ישראל תמשיך להיות פרנואידית, משיחית וחמדנית, היא תאבד את כל חבריה הערבים".

ובמילים בוטות, אם הישראלים אומרים לעצמם שהתסיסה במצרים מבהירה מדוע ישראל אינה יכולה להגיע לשלום עם הרשות הפלסטינית, הם יביאו את עצמם לכינון מדינת אפרטהייד, לסיפוח קבוע וסופי של הגדה המערבית ובכך, ליצירת מצב של רוב ערבי הנשלט בידי מיעוט יהודי בין הים התיכון לנהר הירדן.

המהומות במצרים הוכיחו עד כמה ישראל מוקפת באוכלוסייה עצומה של ערבים ומוסלמים צעירים שחיו מחוץ להיסטוריה, מבודדים בידי האוטוקרטיה והנפט מהעולם ומגמותיו, אך עכשיו זה נגמר.

"הלגיטימיות שלכם כיום חייבת להתבסס על מבחן התוצאה", אמר לי ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד בלשכתו ברמאללה. "נגמרו הימים שבהם יכולתם לומר 'דברו איתנו כי האחרים גרועים יותר'".

ויתרתי על הקבינט של נתניהו וקראתי לארה"ב לנטוש. אבל זה היה לפני האירועים במצרים. כיום, אני מאמין שעל הנשיא אובמה להניח את תוכנית השלום שלו על השולחן, לגשר בין עמדות הישראלים לעמדות הפלסטינים, ולדרוש ששני הצדדים יקיימו משא ומתן ללא תנאים מוקדמים. זה חשוב ביותר לעתידה של ישראל, בימים שבהם מתנהל מסע דה-לגיטימציה נגד המדינה היהודית, שמנתק את עצמו ככל האפשר מהסיפור הערבי. ישראל, סערה גדולה מגיעה לקראתך, התחמקי מפניה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו