בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום טוב סמיה | זרעים של פירות באושים

תגובות

מערבולת היחסים בצמרת המדינית בכלל, והביטחונית בפרט, אינה מקרית. תחילתה בהעדר חזון ושכחת התכלית, הפוקדים אותנו בשני העשורים האחרונים. מה שאנו חווים כיום הוא אחד השיאים של משבר מנהיגות, שאינו תוצאה של אירוע יחיד ומקרי.

בשמחה וברשעות נטמנו זרעי הפורענות, מתוך התעלמות ממה שעלול לצמוח מהם. רשימת הזרעים החלקית: את החזון של המנהיג תפסה שנינות היחצ"ן, המחשבה המדינית הוחלפה בספינים ומערכות תעמולה, ממשלות התנפחו ל-29 שרים ו-19 סגני שרים, רובם מתמנים לא על פי כישוריהם, אלא רק על פי כוחם במרכזי המפלגה ותמיכתם בקואליציה מוזרה. גנרלים, ניצבים וראשי מוסדות ביטחון ממלכתיים נעשו בן לילה לשרים הממונים על הארגון, שלפעמים לא שש להשאירם בקצה הפירמידה, ארבעה אלופים לפחות שבו ממסדרונות ראש הממשלה ומשרד הביטחון כמזכירים צבאיים לשדה הקרב על ראש הפירמידה הצבאית. ראשי מפלגות, שרים וחברי כנסת לא חששו לדבר עם בכירים ממערכות הביטחון ערב פרישתם, כשהם מצוידים בסקרים על כוחם האלקטורלי עוד בטרם השתחררו רשמית.

ואם אלה הזרעים, מה הפליאה על הפירות הבאושים? מה שזורעים ברשעות קוצרים בדמעות. התוצאה: חמש ממשלות בעשר שנים. שרים נרתעים מלתכנן לטווח ארוך כי "המרכז והפעילים" רוצים תוצאות וג'ובים. ממוצע כהונת שר במשרדו התקצרה לפחות משנתיים. משרדי יחסי ציבור לצד כמה עורכי דין בכירים מנהלים את המדינה (כולם עושים זאת "בהתנדבות" לשם שמים) ובמקום שקצרה ידם נכנסים לנהל המבקר והיועץ המשפטי לממשלה, באצטלה של "המלצות".

שרים שכו-לם ידעו שאין להם שום קשר לתפקיד "הופתעו" במלחמה ובמערכת קשרי החוץ, והתוצאה - שתי חזיתות שמעולם לא היינו בהן בעמדה נחותה כל כך. החל בדיון אם החיזבאללה ניצח בנקודות ועד הכיסא של השגריר הטורקי שנראה גבוה מעלינו. שרי ביטחון משוכנעים שהם רמטכ"לי-על, כי ממילא המדים שלהם עדיין מגוהצים.

בג"צים, ועדות חקירה ומבקרי המדינה נאלצים להתערב בניהול הכושל של ממלאי מקום ראשי המדינה. אנשי צמרת איבדו את התובנה של מגבלת הכוח והפכו את השימוש בו לשררה מול עמיתיהם ומזכירותיהם. שני תת-אלופים "מעגלים פינות" בסוגיות זוטא ומודחים אחרי שירות מפואר של עשרות שנים.

הנהלים והכיסוי העצמי תופסים את מקום העיקר והמטרה. שר מכנה אלוף בשם "מאפיונר", ונוהל מינוי הרמטכ"ל נמשך שישה חודשים ונגמר במבוכה, בושה וכלימה של כל המערכת.

אם להתמקד רק במה שמתרחש בצבא - לדעתי, פרשיית מסמך הרפז, שפרצה ביולי 2010, היתה חייבת בטיפול מיידי באבחת סכין של מנהיגות בעלת עמוד שדרה ואחריות, על ידי בירור פשוט בין שר הביטחון לרמטכ"ל. רמטכ"ל שהסתיר מסמך במגירה במשך שלושה חודשים, כשהוא משתף בו רק את מקורביו ולא את פקודו, מושא המסמך, ומפקדו שר הביטחון - רמטכ"ל כזה היה צריך ללכת הביתה ביולי 2010. וכל זאת אני אומר עוד בטרם פורסמו כל מעללי חיבור המסמך, כיצד נכתב ומי עסק באמת בכתיבתו, למי ועל ידי מי הודלף, כיצד נבחר העיתוי להדלפה, מדוע המדליף נשאר בתפקידו, אם אכן הוא המדליף ולא השליח. עוד חדשות מרעישות על הפרשייה הבזויה הזאת יתפרסמו בוודאי בעתיד.

אולם לטעמי, כל זה מתגמד לצד משבר המנהיגות שיצר הרמטכ"ל בדרך טיפולו במסמך והמשבר שנוצר בקרב הקצונה הבכירה, שפירושו כי איש אינו מאמין לאיש.

אמנם, יש כמה הצלחות מדהימות בתחומי הכלכלה, הטכנולוגיה וההעזה הצבאית/המודיעינית (כך לפחות כותבים עלינו). אמנם, בשנים האחרונות השתפרה מערכת האימונים, אבל לעומתה הידרדרה מערכת האמון של אנשים במנהיגיהם. את זה לא ניתן לשפר בתוספת לתקציב הביטחון.

מי שרוצה להפסיק את התופעה - אל לו להתרכז בתוצאות ובוועדות חקירה. מוכרחים לחזור לשק הזרעים, לחזור לשפיות, לקבל אחריות כמנהיגים. ואם מנהיג חש שאין לו "עמוד שדרה" - ינקוט את הצעד הנכון ויילך הביתה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו