בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצחק לאור | מבעד לאשנב הבונקר

תגובות

מאז המאה ה-18 עיצבה המהפיכה את העולם ואת תודעתו כחוויה אוניוורסלית של ריבונות העם, מזרח ומערב, צפון ודרום. ואולם אל מול המהפיכה המצרית ניכרה איזו נמיכות רוח אצלנו; למשל, בפרשנות הטלוויזיה. פרשנים ומנחים לא הפסיקו לתת ציוני התנהגות. כוכב שביט ענק חלף לידינו, ופרשן הערוץ השני מילמל כניצול תאונת דרכים: אילו רק דוכאו ההפגנות בראשיתן, הכל היה אחרת.

שוב ושוב חיפשו בצילומי ההמונים סממנים איסלאמיים, כאילו היו פקידי הגירה בודקי-אבעבועות. אחרים התרגשו לגלות סימנים המזכירים "אותנו": פייסבוק, צעירים דוברי אנגלית, וכמובן נשים בג'ינס. אין כמו ירכי אשה כמדד לקידמה, ולפרס האיוולת ראוי ד"ר עודד ערן, בעבר שגרירנו בירדן, שהציע לארגן במצרים בחירות בפיקוח אירופי, כך שבעת מניין הקולות יפנו הפקחים את גבם לזיוף.

במשך שנים ראו האוריינטליסטים שלנו סכנה בלאומיות הערבית (החילונית). מימין ומשמאל פישפשו בציציות האינטלקטואלים הערבים כדי להוכיח שהם "פאן-ערבים". מאחורי זה הסתתר תמיד הערעור הקולוניאלי על זכותם להגדרה עצמית, מטעם הסטנדרטים שלנו. היום, כאשר בחוצות לבנון כבר אין מפגינים בשם ערביות לבנון, ובחוצות קהיר אין שרים לאומה הערבית, משכתבים בוחנינו את השאלון, ובמקום "לאומנים" מחפשים "דתיים".

צרת השיח השב"כניקי הזה, המשוחרר מעכבות וחסר כל סקרנות ביחס למה שייחודי למצרים, היא, שהוא מצטרף לאיטום הגטו שבו אנחנו הולכים וננעלים, גטו בתוך המזרח התיכון, בתוך ההיסטוריה העולמית. צריך להיזכר ביחס הישראלי להלאמת תעלת סואץ, ב"עסק הביש", במבצע סיני, בקשר בין אלה לבין הברית עם השאה ושירותי הביטחון הרצחניים שלו, ובקשר בין כל אלה להכתרת בשיר ג'ומייל על לבנון בכוח הרצוץ של כידוני צה"ל.

נניח לממד האסטרטגי. העניין הוא, שהאינטרס הצבאי אילף תמיד את הניתוח והיושרה האינטלקטואליים לתת לו את הצידוקים ואת מעמד ה"אמת". אימוץ האליטות הדכאניות באזור נעשה בעזרת מכבסות מלים אה-לה שמעון פרס, וענטוז מתמיד מערבה: נהיה לכם בסיס בלב המאפליה; גם עכשיו, כשהמערב פונה עורף לפוליטיקה הזאת. והרי זו המשמעות ההיסטורית היחידה מבחינתנו: ארצות הברית כבר אינה זקוקה להיצע הזה.

מושגינו על העולם הערבי עיוורים לייסורי העמים סביבנו ושנאתם לשליטיהם. ההכנסה השנתית הממוצעת של המצרים היא 6,200 דולר, הכנסתם השנתית הממוצעת של הישראלים - כמעט 30,000 דולר. האם תובטח היציבות ביחסים בין שתי מדינות כאלו דווקא באמצעות משטרת ענק אכזרית? זהו הדיון שעדיין לא נערך אצלנו.

המהפיכה המצרית גובה דם. שום אליטה אינה מסתלקת מרצונה, גם אם הספונסרים בוושינגטון החליטו לסלקה. דין הספונטניות לשקוע, ובאין מפלגה מהפכנית כלל לא ברור מה יקרה. האופוזיציה המצרית דוכאה במשך שנים, וגם שם השמאל טבע בתוך הסובסידיה האירופית לעשרות עמותות נפרדות לזכויות אדם, שעניינן תמיד ניטור ממושמע, ולא שינוי. איש אינו יודע לאן תתגלגל המהפיכה: לרפובליקה בנוסח איראני, או לכיוון הטורקי. ואולי משהו חדש שכמותו טרם ידענו? כרגע אין הכרח להשיב, אלא לחשוב ולזכור: לא אנחנו במרכז, ומול גבורת העם המצרי ראוי לנו להרכין ראש בענווה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו