בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחמיה שטרסלר | הפערים חיסלו את מובארק

תגובות

עד לפני שבועיים היתה מצרים סיפור הצלחה כלכלי מרשים. היא נחשבה למדינה מתעוררת, הנהנית מצמיחה גבוהה במשך עשור שלם. חוסני מובארק עצמו זכה לתשבוחות על הרפורמות שהנהיג, על תהליכי ההפרטה ועל מלחמתו בביורוקרטיה. בקרן המטבע הבינלאומית דיברו בהתרגשות על הגידול המרשים בהשקעות זרות במצרים ועל הסיסמה החגיגית של השלטון: "מצרים פתוחה לעסקים".

אבל אז הגיעו ההפגנות, ולפתע התברר לכלכלנים שהם החמיצו בגדול. לפתע המצב הכלכלי הטוב נהפך לרע, ומובארק הרפורמטור היה לדיקטטור אכזרי. סוכנויות הדירוג הזדרזו להוריד את דירוג האשראי של מצרים, וברק אובמה, שלא כבר חיבק את מובארק בידידות עמוקה, החל לאותת כי מוטב שיפנה את כיסאו מיד.

כך נהפכה מצרים בן לילה לילד החולה של מדינות העולם השלישי; לסמל העוני ולמדינה הסובלת מפערי הכנסה אדירים בין אליטה עשירה צרה להמונים המתקיימים מ-2 דולר ליום. לא לחינם נקראות ההפגנות "אינתיפאדת הרעבים".

הכלכלנים הגיעו מיד להבחנה הדקה, שאין במצרים מעמד בינוני, וגם מי שמצליח להוציא תואר אקדמי (מיליון בוגרים בשנה) אינו מוצא עבודה אלא בניקיון וברוכלות. נזכיר כאן שהמהפיכה בתוניסיה - שהניעה את ההפגנות בעולם הערבי - החלה כאשר בוגר אוניברסיטה מתוסכל, בן 26, הצית את עצמו משום שהמשטרה החרימה את דוכן הירקות שלו.

התוצר המקומי הגולמי של מצרים הוא 220 מיליארד דולר, ממש כמו זה של ישראל. אלא שבמצרים חיים כ-80 מיליון איש, ואילו בישראל רק 7.5 מיליון. לכן רמת החיים במצרים היא כ-10% מבישראל. ואם מוסיפים לכך את הפערים האדירים בין עשירים לעניים, אפשר להבין מאין צומחים התסכול והזעם.

את 2010 סיימה מצרים באינפלציה גבוהה של 13%, כשהמזון מתייקר בכ-20% והאבטלה האמיתית מגיעה ל-25%. במדינה שבה 40% מההכנסה הממוצעת מופנית למזון (בישראל 17%) זו סיבה מרכזית לכעס של ההמונים, שאינם מצליחים להתפרנס. בנוסף מצרים סובלת משחיתות שלטונית, העדר חופש ביטוי, שירותי ביטחון העוצרים אנשים באופן שרירותי, ובחירות מבושלות. איך אפשר אחרת להשיג רוב של 97% במשך 30 שנה?

למהפיכות במדינות ערב יש תמיד תסריט גרוע. הן מתחילות עקב עוני מתמשך ועלייה חדה במחירי המזון. כתוצאה ההמונים יוצאים לרחובות, השלטון שולח את הצבא לדכא את ההפגנות, ואם הוא מצליח - המהפיכה נדחית בכמה שנים. אם הצבא אינו מצליח, הוא מצטרף להמונים, והדיקטטור נופל. אז מתקיימות "בחירות חופשיות", שהתוצאה שלהן איננה דמוקרטיה נוסח החלומות הנאיוויים של אובמה ואנגלה מרקל, אלא קבוצות מאורגנות היטב המשתלטות על השלטון. כך השתלט האיסלאם הקיצוני על איראן, החמאס על עזה, והחיזבאללה על לבנון. הסכנה במצרים היא השתלטות של האחים המוסלמים - שזה התסריט הרע ביותר שיכול לקרות לאזרחי מצרים, לישראל, ולעולם כולו.

התסריט המפחיד הזה והחשש מאפקט דומינו שיגיע עד לבית המלוכה הסעודי, הוא שגרם למחירי הנפט לעלות. בישראל זה התבטא בפיחות השקל, כי פרמיית הסיכון של ישראל עלתה הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה האסטרטגית.

האיש הכי עצוב בסיפור הוא בנימין נתניהו. מובארק היה המנהיג האחרון באזור שעוד הסכים להיפגש אתו. מובארק הוא גם היחיד שהגן בגופו על השלום עם ישראל מול התנגדות פנימית עזה. ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, אינו רוצה שום קשר עם נתניהו, המלך הירדני עבדאללה אינו מוכן לדבר אתו, ואסד הצעיר רואה במאבק בישראל נכס אסטרטגי.

עכשיו מבין נתניהו, עד כמה השלום עם מצרים קריטי לישראל. אלא שזה כבר מאוחר. מובארק הוא כבר היסטוריה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו