בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יובל אלבשן | שהמדינה תגן עלי

תגובות

המורה שולמית שירתה את מדינת ישראל 36 שנים תמימות. מתוך אמונת אמת בצדקתה ובנחיצותה היתה יוצאת מדי בוקר, בגשם ובשמש, בחום ובקור, לעבודה. עבודה שהיא ראתה בה קודם כל שליחות. כשהתבקשה ללמד ביישובים מרוחקים כמו בהרי יהודה בשנות החמישים, לא היססה ולו לרגע.

העבודה היתה תמיד קודש בעיניה, למרות השכר המבזה ולמרות הסטטוס החברתי הלא גבוה שהתלווה לה. לכן גם כשהיתה חולה לא ויתרה לעצמה ובעידן שלפני תרופות הפלא לגרון היתה קמה בחמש בבוקר, שותה תה חזק ולעתים גם חלב חם ודבש עם ביצה טרופה ויוצאת לעבודה למרות תחינות בני הבית שתניח לעצמה להבריא.

היא הגיעה לשליחותה אף על פי שציוניה וכישוריה איפשרו לה ללמוד כל מקצוע אחר, בעיקר משום שהאמינה למנהיגים שהצהירו שהעם צריך את המורים הטובים ביותר. נאמנה לאותה שליחות, הגיעה המורה שולמית יום אחרי יום, 36 שנים תמימות, למבנה ישן ומוזנח למראה ברחוב החשמונאים בבת ים, כדי להוביל את תלמידיה במשעולי הדעת והתבונה ולחנך אותם לחיים ראויים כחברים שווי זכויות וחובות בחברה שנבנית פה.

גם בשעות הקשות בחייה, כשהשכר נהפך לבזוי ממש וכשהחל הזלזול החברתי במקצוע ההוראה, גם מצד שועי עם, היא מעולם לא הצטערה על השירות שהעניקה למדינה. צניעותה ואמונתה לא איפשרו לה לומר משפט מלא רהב עצמי, כמו "36 שנים אני משרתת את מדינת ישראל, וכעת אני מצפה שהמדינה תשרת אותי". אכן, שליחותה של המורה שולמית מעולם לא היתה תלויה בדבר. היא נמנית על הדור שנתן ולא על מנת לקחת.

גם כשידעה קושי, המורה שולמית מעולם לא הסכימה לעבור על החוק. "תני שיעורים פרטיים, זה כסף שחור, ישר ליד", דחקו בה דורשי טובתה. "אי אפשר לגלות את זה ובכלל... כולם עושים את זה". "אבל זה לא חוקי", פסקה המורה שולמית. כשנתנה שיעורים לעולים חדשים ולתלמידים שהתקשו, עשתה זאת פעמים רבות בלי לקבל תמורה. אפילו את העציצים שהיתה מקבלת מהם לאחר שצלחו את בחינת הבגרות התקשתה להשאיר בבית. "זה שכולם עושים כך, לא הופך את זה למותר", אמרה שוב ושוב. "כמורה ומחנכת אני צריכה לשמש מודל לחיקוי. נאה דורשת ונאה מקיימת. איך אחנך תלמידים כשאני עצמי מתנהגת הפוך? צעירים יודעים לזהות זיוף מיד", אמרה.

כך הקפידה על מצוות החוק, קלה כחמורה, ובמקום הכסף הקל והשחור לקחה על עצמה משרת הוראה נוספת בערבים ולימדה מבוגרים אנאלפביתים. היא עשתה זאת לא משום שרצתה להגיע לתפקידי ניהול או להתקדם, אלא משום שכך צריך לעשות כל מחנך בישראל.

כשהמורה שולמית פרשה מהוראה אחרי 36 שנים תמימות, לא נכתבו עליה כתבות מהללות בעיתוני סוף השבוע ושום מודעת ענק שמשבחת אותה ואת החינוך הציוני והערכי שנתנה לרבבות תלמידיה, לא פורסמה על ידי בני משפחתה או על ידי קבוצת אזרחים ש"אינם מכירים את שולמית אישית". אבל דווקא למשמע זעקות הקוזק הנגזל של חברי החונטה שרואה במדינה מיזם אישי שאמור לשרת אותם ולהשיא את רווחיהם, לא היה גאה ממני להיקרא בנה. הבן של המורה שולמית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו