בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יורם מיטל | הכדור בידי הצבא

תגובות

מעטים במצרים זוכרים היום חסד נעורים לחוסני מובארק כגיבור מלחמת אוקטובר, מפקד חיל האוויר אז. ניסיונותיו לשבור ביד ברזל את ההתקוממות העממית כשלו. צעדי החירום שנקט לא הועילו ומספר המפגינים גדל למרות מעשי בריונות שנועדו לזרוע פחד במחנה מתנגדיו. ככל שנקפו הימים, התמקדה המחאה בתביעה לסילוקו של מובארק. הקריאה "חירות, שינוי וצדק חברתי" מהימים הראשונים, התחלפה בתביעה לשינוי המשטר והדחת העומד בראשו.

האם תשכיל מצרים לחצות בהצלחה את שלב המעבר שבו היא נתונה כעת? זהו המפתח להבנת המציאות שתאפיין את מצרים בעידן שלאחר מובארק. המשכה של ההתקוממות העממית מעניק סיכוי של ממש לכינון משטר רב-מפלגתי, שיוקם בעקבות בחירות חופשיות לפרלמנט ולנשיאות. מן העבר השני, אחיזתו של מובארק בקרנות המזבח עלולה להוביל לכאוס שבעקבותיו יתפוס הצבא את רסן השלטון.

מחנה המפגינים אמנם מורכב ממגוון של מפלגות, תנועות וקבוצות, אך כולן כאחת תובעות את סילוק מובארק ואת כינונו של משטר רב-מפלגתי ודמוקרטי. כבר עתה עוסקים חלקם בהיערכות לקראת השלב שיחל עם סיום כהונת מובארק כנשיא, ומועלים רעיונות לתיקון החוקה, כך שתאפשר בחירות חופשיות לנשיאות ולפרלמנט.

סיום עידן מובארק טורף את הקלפים בזירה הפוליטית הפנימית. לצד מפלגות ותנועות ותיקות ניכרת היטב פעילותן של התארגנויות פוליטיות חדשות. הוואקום שנוצר במרחב הציבורי עם נסיגתה של "המפלגה הלאומית הדמוקרטית", שבראשה עמד מובארק, הולך ומתמלא בקבוצות כדוגמת "6 באפריל", שהיו ממחוללי גל ההפגנות הנוכחי, "החזית הלאומית לשינוי", שבראשה עומד ד"ר מוחמד אל-בראדעי, ותנועת "כפאיה". תנועת "האחים המוסלמים" ממשיכה, כמובן, להוות גורם מרכזי, אך היא כבר אינה החלופה הפוליטית היחידה לשלטון.

תפקיד מכריע בשלב המעבר ממלאים מנגנוני הביטחון והצבא בראשם. הפיקוד הבכיר של הצבא נקט עד כה עמדה מתוחכמת למדי. כוחות צבא הפרידו בין המחנות הנצים והתחייבו שלא יפעלו בכוח נגד המפגינים, אף שאלה לא נענו לקריאה לחזור לבתיהם ("המסר שלכם נקלט", הודיע דובר הצבא). בו בזמן, ניהול מצרים בשלב המעבר מופקד בידי נציגים מובהקים של מנגנוני הביטחון, ובראשם סגן הנשיא עומר סולימאן, ראש הממשלה אחמד שפיק והרמטכ"ל סאמי ענאן.

התייצבות הצבא בתווך מותירה בידי בכיריו את כל האופציות פתוחות: לתבוע מהנשיא לפנות את מקומו כדי לבלום הידרדרות חמורה נוספת, או לפזר בכוח את המפגינים מאותה סיבה ובהוראת הנשיא.

חידוש מעשי האלימות בין המחנות הנצים, החבלה במתקן אספקת הגז לישראל, הידיעות על ניסיון התנקשות (שהיה או לא היה) בסולימאן, מאיימים להשבית את פסטיבל השחרור המתחולל במצרים. בתום כשבועיים של התקוממות עממית, חסרת תקדים בהיקפה ובעוצמתה, המפגינים נחושים להתמיד במאבקם.

בד בבד, רבים מהם חוששים שסירובו של מובארק להתפטר נועד לשתק את החיים במצרים בחודשים הקרובים ולהוביל לכאוס, שבעטיו יתפסו את השלטון, הלכה למעשה, ראשי מנגנוני הביטחון. לא לכך פיללו מיליוני המצרים שתבעו "שינוי".

פרופ' מיטל הוא יו"ר מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו