בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניבה לניר | אין תשובה מירושלים

תגובות

בפתיחת "כנס הרצליה" - לאחר שקרא לישראל ולפלסטינים לחדש את שיחות השלום ("ההיסטוריה איבדה את סבלנותה, היא מתנהלת בקצב דוהר, או שנדהר אתה או שהיא תדהר בלעדינו") - הוסיף הנשיא שמעון פרס וסיפר, כי בסוף השבוע צלצל אליו סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, ושאל לדעתו על הנעשה במצרים והמענה הנכון למשבר שם. "הצעתי לו", אמר פרס, "כי במקביל לקוורטט המדיני, ראוי להקים קוורטט כלכלי, שיביא את הקהילה העסקית הגלובלית להשקיע במדינות המצוקה".

נאום הרצליה של פרס, הודעת הקוורטט האחרונה - לא להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית - והעיסוק במשבר במצרים הן בשורות לממשלת נתניהו: בשורה טובה ובשורה רעה.

נתחיל בטובה: מי זוכר את נאום קהיר ונאום בר-אילן, את ההתפתלויות סביב הקפאת הבנייה, את היחסים העכורים אובמה-נתניהו, ואפילו את שליחותו של הממונה על התנעת המשא ומתן, ג'ורג' מיטשל? גם הבטחתו של נתניהו לאובמה, להרחיק לכת בנדיבותו לפלסטינים, התאדתה. הקונגרס רפובליקאי יותר ואובמה פנים-אמריקאי יותר. למהומות בתוניסיה ובמצרים ולתסיסה בירדן אין קשר אלינו. שנתיים ימלאו לממשלה ואפשר לנשום לרווחה. לחץ אין.

הבשורה האחרת היא, כי אם לא ייעשה מעשה של ממש, ההיסטוריה "תדהר בלעדינו", ונתניהו הצ'רצ'יליאני לא ירכוב על גליה, ולפיכך, אבוי, גם לא יירשם בדפיה. זו בשורה רעה למי שמשק כנפי ההיסטוריה הוא פס הקול של חייו, שמקורביו טענו עד לאחרונה, כי הוא עומד להפתיע ביוזמה מדינית מרחיקה לכת.

נראה שגדולי האופטימיסטים, המאמינים שמימוש הסדר עם הפלסטינים גלום באחד המתווים שכבר סוכמו ונמצא בהישג יד - רחקו מתקוותם. שוחחתי השבוע עם אחדים. "אין", אמר אחד ממנהלי המשא ומתן עם הפלסטינים בעבר, "פרטנר ישראלי שינהיג את המהלך. גם מעט הפרגמטיזם שנתניהו מנסה לייצר, רחוק מהנדרש כדי להגיע להסדר". "לא ניתנה לדרגי הביצוע כל הנחיה להכין תוכנית עבודה כדי לקדם את המו"מ", אמר אחר, שרגליו נטועות עמוק בנושא. "פאסיוויות היא שם המשחק. העסק הזה פשוט לא מעניין אף אחד".

בשבוע שעבר, בעיצומן של המהומות בקהיר, ציטט העיתונאי האמריקאי תומאס פרידמן בכירים בממשל הישראלי הטוענים, כי "האירועים במצרים מוכיחים, שישראל אינה יכולה להגיע לשלום בר קיימא עם הפלסטינים". פרידמן ציין, כי "זה לא נכון וזה מסוכן", והזכיר, שבעבר הציע לאובמה לנטוש את העיסוק בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך עתה הוא מפציר בו להניח תוכנית שלום משלו על השולחן. "ישראל, סערה גדולה מגיעה לקראתך, התחמקי מפניה" - קורא פרידמן ("הארץ", 4.2). וירושלים אינה עונה.

פרידמן, אומרים אמריקנולוגים ישראלים, מדבר אל הנשיא בוושינגטון אך מכוון לירושלים, המקוננת על ההסתלקות האמריקאית מתמיכתה במובארק. "כל מה שחשבנו במשך 30 השנים האחרונות כבר לא רלוונטי", מצטט פרידמן מדברי בכיר ישראלי (במיל') על הנעשה במצרים. הצרה היא שכאשר יותר ויותר אמריקאים חושבים כך על ישראל, השאלה היא מה יתממש קודם: משאלת הלב של פרידמן - תוכנית שיניח הנשיא אובמה - או החשבון שיוגש לישראל על סרבנותה. ליוזמה ישראלית איש אינו מצפה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו