בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלון עידן | כתינוק מתוסכל

תגובות

בישיבת הממשלה ביום ראשון אמר אהוד ברק, ש"גלנט היה מקבל הכשר להיות שר הביטחון". הוא אמר את הדברים כדי להמחיש את חוסר הצדק לכאורה שהתקיים בעניינו של אלוף יואב גלנט. ברק טען ש"אילו גלנט היה מתמודד לתפקיד שר הביטחון או השר לעניינים אסטרטגיים, הוא היה מקבל כנראה הכשר משפטי לכהן בתפקיד".

ברק צודק: אם כפוליטיקאי גלנט היה מועמד לתפקיד שר הביטחון או השר לעניינים אסטרטגיים, הוא היה מתמנה לתפקיד. אריאל שרון, עם שק עמוס בסיריל קרן ומרטין שלאף, נבחר לקדנציה שנייה כראש ממשלה; אביגדור ליברמן, עם תיק אפוף במיכאל צ'רנוי וזאב בן אריה, הוא שר החוץ של מדינת ישראל; אהוד אולמרט, עם אוסף מרשים של ראשונטורס, הבית בכרמיה ובנק לאומי, תיפקד תקופה לא מבוטלת כראש ממשלה. אהוד ברק בהחלט צודק: אם גלנט היה מועמד לתפקיד שר הוא היה מתמנה.

מה שמעניין באמירה של ברק זה בדיוק העובדה הזאת - שהיא מדויקת; ושלמרות שמדובר באמירה מדויקת, היא נאמרת ללא רסיס של מודעות ביחס למשמעותה. ברק, ששמו יצא למרחוק על בינתו, אינו מסוגל להבחין בהיפוך היוצרות שמתקיים בתוך תודעתו ושזה תוכנו: אם אנחנו, הפוליטיקאים, מתמנים לתפקידים קריטיים כשגופנו עמוס יבלות מוסריות, למה שנבחן את כליותיו ולבו של רמטכ"ל מיועד בישראל. שר הביטחון למעשה מבקש: בואו וננהיג את הרף המוסרי הנמוך שמוחל על פוליטיקאים, גם על המועמד לרמטכ"לות.

ברק בוחר להפוך את הסרגל המוסרי על ראשו, משום שלא הצליח לממש את רצונו למנות את גלנט לרמטכ"ל. כלומר: הכישלון האישי מעורר בו צורך לשנות את כללי המשחק, גם אם השינוי הוא כלפי מטה. ניתן להבחין בדפוס: האישי מחיל את מרותו על הציבורי, היצרי דורש את קורבנו על חשבון העקרוני. כמו תינוק שלא הגיע לכלל סיפוק, ברק מאמין שהעולם צריך כעת להשתנות כדי למנוע את הישנות התסכול.

התסכול בעקבות הכישלון הפוליטי שלו גרם לברק "להסיר את כל המסיכות". כשמסירים את המסיכות, מה מגלים? שאותם אנשים שקובעים מתי צה"ל ייצא למלחמה, שאמורים להכריע בשאלה אם לתקוף באיראן, שלמעשה קובעים בעבור אותו גלנט מה יעדיו של הצבא בראשו הוא עומד - אינם עומדים בהכרח בקריטריונים של הכפופים להם. נוצר אבסורד: האדם בעל האחריות הגדולה יותר, נדרש לסטנדרטים נמוכים יותר.

הרגע הזה, שמתקיים במהלך ישיבת ממשלה, ושבו שר בכיר מבקר מערכת סינון מוצלחת יחסית בעזרת שימוש במערכת סינון קלוקלת, הוא רגע שמחביא בתוכו את מיקומה המדויק של המערכת הפוליטית הישראלית. המיקום המדויק הוא בתחתית הסקאלה המוסרית, והאמירה של ברק קשורה קשר ישיר לאיבוד הבושה ביחס לאותו מיקום. העובדה שאין מנגנון שיסנן פוליטיקאי ששיקר והונה שכנים היא פגם במערכת, לא אילן להיתלות בו. האופן שבו הציבור בישראל ישר קו עם הורדת הרף שכפו הפוליטיקאים הוא סימפטום למיאוס ולתחושת חוסר תוחלת, ולא הכיוון שאליו עלינו לחתור. האמירה של אהוד ברק עצובה משום שהיא מדויקת. ובעיקר משום שהוא לא מבין עד כמה היא מדויקת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו